חיק מיותם

             חֵיק מְיוּתָּם / נסים פרנקו

מְחַכֶּה לָךְ, כְּמוֹ אֲדָמָה לַגֶּשֶׁם

כְּדֵי לְהַנְבִּיט אַהֲבָה –

אֵינֶנִּי מֵעֵז אֵלַיִךְ לָגֶשֶׁת

שֶׁמָּא, בוֹשְׁתִּי נְבוּבָה–

לֹא אַךְ הַפַּעַם, אֲנִי קוֹוֶה לָךְ

בְּאוֹתוֹ יוֹם, בְּכָל חֹדֶשׁ

תָּמִיד שְׁבִיל גִּישָׁה, אֲנִי בּוֹנֶה לָךְ

יָפֶה יוֹתֵר, וּמִתְחַדֵּשׁ

כָּל אֲשֶׁר צוֹמֵחַ שׁוֹתֶה מִן הַטַּל

לְכָל עוֹנָה אוֹפִי שׁוֹנֶה

לְכָל אֲסִיר אַהֲבָה, גּוֹרָל מֻטָּל

לְמִי מֵהֶם אֲנִי עוֹנֶה ?

לִרְאוֹת פָּנַיִךְ

לִתְמוֹךְ בָּךְ אֵיתָן

לִגְמוֹעַ מֵיִמַיִךְ

כִּי אַתְּ לִי, מַתָּן...

רָוִיתִי בְּיָמַי מִשִּׁפְעַת הַצּוּף

בְּדִילּוּג חֲסַר מְנוּחָה

אַךְ בִּרְאוֹתִי אוֹתָךְ, חָדַלְתִּי מְעוּף

כִּי נַפְשִׁי אֵלַיִךְ שְׁלוּחָה.