עלבון צורב - לבמת הדיון שהעלתה גלי

עלבון צורב

"נוּרִית אָכְלָה הַתַּפּוּחַ.

הַפֶּרַח זָרְקָה בֶּחָצֵר.

הָלְכָה לְשַׂחֵק עִם יֶלֶד -

עִם יֶלֶד אַחֵר." *

ואני

ילדה קטנה בת חמש ושש ושבע

ואפילו יותר

משמיעים לי בזדון את השיר

וצוחקים

לפעמים אפילו רוקדים סביבי

ואני - פני מאדימים מעלבון צורב

אני לוחשת שזו לא אני

אינני זורקת פרח כחול שקבלתי

אני בין דפי ספר מיבשת

למזכרת

ואינני בוגדנית

אני את דני אוהבת

והדמעות היו זולגות מעצמן

בהתחלה הייתי אומרת

מתקוממת

אחר כך הייתי מתכווצת בפינה

ספונה בתוך עלבוני הנורא

אוטמת אוזני מפני השׂמחה לאיד.

אמא מקריאה את השיר וצוחקת

לא מבינה למה אני נעלבת

ורק עוד יותר צוחקת

לפעמים הייתה מוסיפה - טפשונת.

העלבון רודף

אני חיילת במדים

חייל עם חיוך סרקסטי

עומד מולי ושר את השיר

אז השלכתי עליו קלסר

על השחתת ציוד

למשפט צבאי עמדתי

הדמעות זלגו מעצמן

צחקו לי

לא ידעו כמה צורב

עלבון ילדותי

שממשיך לרדוף אותי

גם בבגרותי.

*מתוך שירה של מרים של מרים ילן שטקליס "דני גיבור"