אראטו-יפעת וניר מס. 2

יפעת וניר מס. 2

אראטו                                                             

קוטפת פרחי סיגליות מערוגת העבר

חנות ורדים אדומים ננעצה אז בפינת הרחוב

כסיכת נטישה בדש בגדי שלה

מוכרת בסינר צחור שלחה חיוכים

כמותה – אוספת היא אותו בעציץ הזיכרון שנדם

ניחוח אהבה טרייה אחרי הגשם

ותשעה עלי כותרת המוזה של כן ולא.

רק גבעת חלפון אינה עונה.

מעבר להררי החושך מגיח זאוס בחלוק לבן

מנמוסינה מסתתרת ביערות העד

מנשירה טיפות אראטו במקומה

לשורר לך אהבה.

זאוס שלי,

עכשיו באת?