דו קרב האלכוהול

                                       דו קרב האלכוהול

בלילה נחפר פצע הבשר שהוקא למרגלות הרחוב.

עוד ועוד שקע עד שהיה לאדמה.

ולא נודע כי בא לתוך פנס ונמזג אל קרביו.

ובאור היום היה לאחד והתגבש ליבש, ושכב  על גבו מפוזר על אספלט הבוקר,

עיניו קורעות גזרי שמים.

כמה זחלנו אחרי שנדמו כל הקולות, חטפנו ארוחה מהירה משאריות השקט הנח על העיר.

משאיות של אחרון האדם הלכו ופרקו, הלכו והביאו, את כל מה שנחבט, הוטל ונוצח

בסיבובי הדו קרב של רעל האלכוהול.

בבוקר בחוף יכולת לראות קרעי מחשבות וחרטות מפוזרים על החול כשיניים רקובות בפה הים.

הזקנים כבר התעוררו להליכות הבוקר המצוחצחות שלהם, והביטו בחטף

בערימת העששת שהרקיבה את הנוף המוכר.

הבקבוקים כבר ריקים, אבל האלכוהול עוד מפעפע בוורידים, נחשי צפע של סמיכות כימית,

הלילה כבר איננו אבל נח על כולם כסדין חולמני,

תל אביב קיימת גם היא, רק בדמיוננו.