סִכּוּי קָלוּשׁ...

5.

אַל תַּכְנִיסִי יָדַיִךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵינֵךְ רוֹאָה

אֵינֵךְ יוֹדַעַת מֵאַיִן תָּבוֹא הַהַפְתָּעָה?

אֲנִי בְּכָל פִּנָּה מִסְתַּתֵּר בְּצִבְעֵי הַסְוָאָה

אוֹרֵג לָךְ מֵהֲזָיוֹתַי שִׁירֵי אַהֲבָה.

רוֹאֶה אוֹתָךְ בְּכָל מָקוֹם

מַטְרִיפָהּ מֹחִי עַד תּוֹם

עַקְרָב אֲנִי  אֶתְבַּשֵּׂם לְמַעֲנֵךְ

עַד אֶלְגֹּם שִׁקּוּי אַהֲבָתֵךְ.

לֹא יָכוֹל בִּלְעָדַיִךְ מְהַפְּנֶטֶת

אֶת מַחְשְׁבוֹתַי אֵלַיִךְ מְמַגְנֶטֶת

אַתְּ מַטְרִיפָהּ אוֹתִי בְּחַיַּי

לֹא מְסֻגָּל לְהוֹצִיאֵךְ מִמַּחְשְׁבוֹתַי.

וְאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאַתְּ מְיֻחֶדֶת

מִקָּרוֹב מַרְגִּישֵׁךְ כֹּה נִרְעֶדֶת.

בּוֹאִי נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם וְאַהֲבָה

תְּנִי לִי לִחְיוֹת אִתָּךְ בְּתִקְוָה.