המן מספר את סיפורו

המן מדבר  על המן ועל בכלל  

הגיע הזמן שתכירו אותי, את המן.

אומרים עלי שרשע אני

ולא הוא , ההיפך הוא נכון.

האמת חייבת להיאמר אני קצת במלך קינאתי,

הנשים הכי יפות היו אצלו במיטה ואילו אצלי רק אשתי זרש,

אשה ,שטלתנית, רעה  ומכוערה ,

וכאשר הגענו כבר למיטה תמיד היא לא רוצה,לא מרוצה.

פעם כואב הראש  ופעם הגרון, פעם הבטן ופעם היא עייפה.

ובכלל כל התחלואים מגיעים באותו זמן ובאותו מקום- במיטה.

והיה אם העזתי להביא אחרת אל משכבי בלילה בו  היתה עסוקה  זרש  מיד ידעה,

 מרגל שמה בחדר השינה,

אז הקימה   מהומה,ואיזו מהומה כל הארמון רעד מקולה וזעמה.

לכן באה עלי המכה, מכת הקנאה.

ועוד לא יכולתי לסבול את היהודיה הביא לארמון,

והכי גרוע היה דודה מרדכי שהעיז לעמוד מולי ולא להרכין ראש.

אז , אז הטרוף אחז בי ,לא ראיתי מימיני ולא משמאלי ורק להרוג רציתי ואת מי? את כל היהודים במכה אחת ודי.

אך לצערי מזימתי לא צלחה בידי, ואילו תוכניתה של אסתר להעליבנו הצליחה בגדול

והייתי לצחוק כבל עם ועידה.

על סוס המלך ישב מרדכי ,ולא אני כנדרש וכצפוי,  זה היהודי העלוב, הולבש  בגדי מלכות

 ואילו אני הייתי צריך להוביל אותו ברחובות העיר, אוי לבושה ולכלימה,

 קנאתי ושנאתי השתלטו עלי והפכו לגיהינום את חיי.

אז תגידו איך בתנאים האלה ובמצב הזה שנוצר  לא אהיה רע,

ואיך אוכל  להתנהג אחרת?.

ובמשתה, המלך בי נזף ולא באסתר והכל בגלל  היותה מאהבת  טובה וכנראה גם   במיטה.

ועוד היהודים  החצופים האלה  הכינו מטעמים וקראו להם אוזני המן, איך הם לא מתבישים.

ככה לדורות אותי מעליבים?

והשיא היה העץ- תארו לכם , הכנתי אותו למרדכי היהודי ואותי תלו,  ולא רק, כי תלו עליו

אלה גם את משפחתי  והם עוד חגגו , אכלו שתו ונהנו ולי אפילו כוסית יי'ש לא נתנו.

תהלוכות הכינו בשם -עד לא ידע-  ואותי ואת משפחתי השאירו על העץ ואפילו לא הזמינו.

 אז, מי היה שם ומי יודע איך היה אז  בעד לא ידע? שיקום ויספר לי כדי שגם אני אדע.