הבית בנקודת המפגש

כבר גווע היום,

מדוע עודך יושבת?

הנדנדה תוסיף לחרוק ברוח

גם בלעדיך,

הספר הפתוח

לוכד אותך בחלומות זרים.

-------

אני לכודה

בחלומותי שלי,

ועם כל דקה חולפת

אות בספר הפתוח

נצרבת מדמי.



מדוע אינך מבין-

שיריך הם משחק מחוכם

של צליל ורגש,

אך נשמתי כבר מזמן ממתינה

בנקודת המפגש

בין דרך נמשכת

ליום מתלקח.

-------

אני אבוד

בים שיבולים זהובות.

כל משב רוח

מרעיד בי מיתר

מסיט את מבטי

מנקודת המפגש.



הדליקי נא

רק עוד שיר אחד-

עמוד ענן

שיתווה את דרכי

ואחרוק שיני

במאמץ אחרון

אל הבית שבנקודת המפגש.

------

אני שומעת

את רחשי לבך.

את הנדנדה הותרתי

לחרוק אחרי.

הנה הספר כבר בוער

בתוך האח,

עמוד הענן יתווה את דרכך.



הערב ירד

אך שוב לא אשב

עד שתבוא.

רחש פסיעותיך על השביל

נשמע מרחוק

עוד רגע אשמע

את שירת נשמתך

את ידיך המסיטות את הבריח-

את השער המוביל

לנקודת המפגש.