אַהֲבָה הִיא סְנוּנִית / נסים  פרנקו

אֲנִי זוֹכֵר אוֹתָהּ בַּת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה

יָפָה עֲדִינָה כְפֶרַח אָבִיב

וּמַה שֶּׁחַשְׁתִּי הָיָה " דֶזִירֶה "

אוֹדוֹת אַהֲבָה אַחַת כָּאן אַרְחִיב

כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי נַעַר פּוֹחֵז

חֲבֵרוֹת  חָלְפוּ אָז כָּל שָׁבוּעַ

וְלֹא רָאִיתִי אֶת עַצְמִי אוֹחֵז

בְּאַף אַחַת בְּאֹפֶן קָבוּעַ

לְפֶתַע רָאִיתִי אוֹתָהּ מוּלִי

וְנִתְקַעְתִּי! כְאִילָן נָטוּעַ

וְהַכֹּל מִסָּבִיב הָיָה שׁוּלִי

נֶאֱלַמְתִּי כְמוֹ כְּסִיל בָּרִבּוּעַ

רוֹקֶדֶת הָיְתָה הִיא עִם בֶּן זוּגָהּ

קָרַבְתִּי וְנָעַצְתִּי עֵינַייִם

הוּא הוֹבִיל אוֹתָהּ בִּתְנוּעַת חוּגָה

וְלָהּ  חִיּוּךְ מַר עַל הַשְּׂפָתַייִם

כָּל אוֹתוֹ עֶרֶב חִפְּשָׂה אֶת עֵינִי

וְהֵבַנְתִּי שֶׁבִּקְּשָׁה הֲצַלָּה

אֲנִי אָז רָמַזְתִּי לָהּ בְּיָדִי

וּמֵאָז  הָיִיתִי צֵל  שֶׁל צִלָּהּ

שָׁנִים רַבּוֹת טָעַמְנוּ עַצְמֵנוּ

הָיִינוּ זוּג מְיוּחָד בַּחֶבְרָה

וְכוּלָּם  רַק קִנְּאוּ בְּאָשְׁרֵנוּ

עַד לְיוֹם הַפְּרִידָה  הַמָּרָה

לֹא אֶפְשָׁרִי  לֶאֱהוֹב כָּךְ שֵׁנִית

סַר כָּל  הַתֹּם  שֶׁהָיָה בֶּעָבָר

הַיּוֹם  הָאַהֲבָה הִיא כְּמוֹ סְנוּנִית

וְאַף הָרֶגֶשׁ הוּא

כְּלִי שֶׁנִּשְׁבַּר.

                                                                                         דֶזִירֶה=חֵשֶׁק עַז