תָּם הַדְּבַשׁ

תָּם הַדְּבַשׁ

כְּשֶׁהָרוּחַ בָּאָה בְּסַפְסָלִים שׁוֹתְקִים

הַגָּרוֹן גָרגִירִי וּמְיַחֵל לְגֶשֶׁם.

הַמּוּקְיוֹן מַחֲלִיף מִצנַפתוֹ בָּאַדֶּרֶת

וּפוֹנֶה בְּמַקְלוֹ לְנוֹפִים אַחְרִים.

צִפֳּרִים שׁוֹמְטוֹת פְּרָחִים עַל אֲדָמָה נֶאֱנַקְתְּ,

הַשֶּׁקֶט שָׁב לִטְרוֹף לֵילוֹת דבִיקִים חָסְרֵי מוֹצָא.

שִׁירִים סוֹגְרִים מַעָגַלֵיהֵם בְּתוֹךְ חוּגִים שֶׁל עֶצֶב,

שֶׁחַפִים כִּבְּדֵי כָּנָף הוֹגִים תְּפִלָּה...

... וּבְּשֶקֶט לְאַט– בִּנשוֹב הָעֶרֶב הַסּוֹלֵחַ,

תֶּאֱסוֹף מָרכּוּלתֶךָ, תִּצְרוֹר תַחפוֹשוֹתֶיךָ.

מִילוֹתֶךָ הַיָּפוֹת תַּשִּׁיל כְּנַעֲלַיִם –

יָחֵף מָהֵם תִּפְסַע בְּעִיר  - זוֹכֵר כָּל פְּרָט וְאֶבֶן.

תָּם הַדְּבַשׁ, כַּלָּה הַיַּיִן

שִׁיר פָּשׁוּט הָיָה וְאַין.