שובו של דריידל (אחרי הרבה זמן)

בעת ששני פילים הודים או אפריקנים נפגשים בג'ונגל לא קורה כלום. אך בעת שפיל הודי ופיל אפריקני נפגשים בג'ונגל המלא בפוסתוקים, ג'ינגר, קינואה וגם בחבלים ובנחשים וציפורים יכול לקרות משהו איום ונורא. אבל זה לא קרה, משום שאפריקה והודו נפרדו לשלום עוד לפני שגנדי הטיף לשלום ושני סוגי הפילים לא ידעו זה את זה. אבל בגן החיות ייתכן גם ייתכן ובגלל זה הם באגפים נפרדים. והנה כך קרה גם ברחובה של עיר, ביפו על חוף ימה של עיר זו כשרב ליטאי נתקל ברב בולגרי. והנה מיודענו (שזה מזמן שכחנו ועזבנו לאנחות) הרב דריידל קשישא הלך את ההליכה המהירה שלו, פסיעתו של יום, לאחר הטשולענט של השבת בביתו, וזאת על מנת שיתפוקקו בני מעיו וישתחרר ריח ניחוח שיש בו כוח ויעשה זאת על חוף הים שהרי משבריו מלאים ברעש. והלך ההוא גברא ברחוב הירקון בדרך מישיבת הרב ירחמיאל והפעם חרג ממסלולו וכשהגיע לחוף הים צעד לו בכיוון שדרות ירושלים היפהפיות ומשובבות הנפש.

"מה אני מחפייש" אמר לעצמו, אך עד מהרה תפס אותו הרהור עמוק כמו ים סוף על ליטא ועל הישיבות ועל רבותיו המשובחים שלימדוהו פלפול ובקיאות וקראו לו "סיני ועוקר הרים" ואמנם היה לו כוח במותניו בגלל שידע היטב את רש"י ותוספות והיה אלוף העולם במסכת מכות וגם ידע למשוך באוזן לתלמיד סורר כזה או אחר אבל לא ידע לעקור הרים, הנה הר תבור עדיין יושב במקום שלו והר סיני יושב והר המוריה והוא עומד מולם ולא יודע את נפשו. ובכל זאת הלך והלך והנה הוא ראה איזה רב עם חליפה ומגבעת וזקן ומשקפיים רוכב לו באופנוע ברחובה של יפו בדרך אל האיצטדיון של בלומפילד וזה היה נראה לו מוזר לאללה וחשב שאולי במקרה לא שתה מספיק מים וקיבל מכת שמש או שאולי שתה יותר מידי מהכוס יין של הקידוש, אבל הנה מול העיניים שלו מתרחש מחזה מוזר מן המוזרים. ופשט את ידיו וצעק צעקה גדולה "א חוצפה! חארפן מיט חארפן, חילול שאבעס"

וההוא גברא שנסע על הטוסטוס היה מיודענו הרב אברמיקו הבולגרי וכשרכב סובב את הראש ככה במהירות לראות מי הדובר ואיבד השליטה על האופנוע והאופנוע השובב חמק לו מן הידיים ועף ככה על הכביש עד לבנקט של המדרכה וההוא שיאריך ימיו בנעימים ומזומניו בפקמי"ם נעמד ככה באמצע הכביש בעמידת קאובויו של ג'ון ויין או כמו הרוכב שסוסו ברח לו בעת חציית ים סוף. ודריידל קשישא עצר ואמר לו:

"רב יהודי, אם אתה נוסע בשבת, אז לפחות תשמור על החיים שלך ובוא למדרכה"

ובאמת שמע לו ועלה על המדרכה וכאן נעמדו הרב הליטאי והרב הבולגרי אחד מול השני ודריידל הביט בו ובחן אותו, האם לשפוט אותו לכף זכות או לכף זחוג: האם זה אולי קוסם בלגי בדרך להופעה או שמא מאפיונר מאפיוזו שבא משיקגו. ודריידל אמר:

"א חוצפה, לובש גלימה של רב ונוסע בשבת?"

"אני הרב אברמיקו, ומכבי יפו דוחה שבת! אני נוסע לעודד הנבחרת בבלומפילד" התקומם.

"אתה עושה מלאכה האסורה בשבת, אני הולך ברגל תלמד ממני, לפחות תלך ברגל וגם יהיה לך כושר בלי עין הרע. תעמוד ליד האיצטדיון ותשמע את המשחק"

"אני צריך לעודד את מכבי יפו במהירות, אז אני על האופנוע, ואתה עזוב אותי בשקט ואל תטיף" צעק הרב אברמיקו.

"איזה חוסיד אתה? אתה חסיד גור? בעלז? אתה מזרוחניק?" תהה דריידל

"אני חסיד בולגריה" התחכם וקד קידה תיאטרלית.

"בילגוראיי? עיר ואם בישראל ועוד יצא משם כוייפר שכמוך, השם ישמור, בילגוראיי" רקע דריידל ברגלו.

"שיהיה בילגוראיי, פישקאדו לימון"

"שמעתי את המילה לימון? אתה אוהב לימונים? בוא אליי לישיבע יש שם עץ לימונים, רק אל תיסע לי בשבת, אומרים עליי שאני חמוץ כמו לימון, אבל יש לי חריפות של פלפל"

"אדון לימון, אני יעשה מה שאני רוצה, אני גם מחתן זוגות"

דריידל ספק ידיו וצרח "השם ישמור ויציל, מקרני ראם עד פרוסת חציל! גוועלד, מחתן זוגות כמו שולמית אלוני זאת ממפלגת של"י"

ומיד נתן דחיפה לרב אברמיקו, שלא נותר חייב וקילל: "גורסוס, קדימסיס, תסתלק מפה אם לא אני קורא למשטרה"

"לא אסתלק, עד שאלמד אותך מוסר!" צווח דריידל!"

ובדיוק באמת הופיעה ניידת ומשם קפץ רב פקד קראסו (שהופיע בסרט של צ'רלי וחצי) והפריד בין הניצים לפני שחס וחלילה ישברו גפיים אחד לשני, ולקח את דריידל שעדיין נופף באגרוף מול הרב אברמיקו והזיז אותו הצידה ואמר לדריידל:

"יהודי זקן, לך הבייתה, לא לכבוד שלך, זה בולגרי משלנו, אם תתעסק אתו יהיה לך עסק עם כל יפו, משכונת ג'בליה ועד לסחנת דרוויש"

"מה דרוויש מה דרוויש. הוא נוסע באופנוע בשבת גם אם זה כמה מאות מטרים. קצת רחמנות, שילך ברגל, תשאל אותו למה הוא לא הולך ברגל, למה הוא לא הולך ברגל" קרא דריידל והתרחק משם.

ורב פקד קראסו הוציא מהניידת מימיה ונתן לרב אברמיקו לשתות ושזה נרגע הוא גם הביא לו את האופנוע ולפני שעלה לאופנוע הוא שאל אותו:

"הרב הווזווז שאל למה אתה נוסע באופנוע ולא הולך ברגל לבלומפילד, אז למה אתה לא הולך ברגל"

והרב אברמיקו הסתכל אנה ואנה ולחש:

"אשתי מכינה החמינדוס של השבת, מה אני אגיד לך, צ'ופר לה דדוס: גואיבוס, שעועית, וכל טוב. אבל אחר כך יוצאים לי גזים מרעישים, עכשיו, אם אני אלך ברגל אז כל הרחוב ישמע את הפיצוצים ויצחק עליי. אבל אם אני על טוסטוס, הרעש שלו כבר יכסה את הרעש של הגזים..."