ניאודליה - תחילת עלילותיו
" Pigs, Pigs, No. Caterpillars, yes, caterpillars, caterpillars crawling all over my body, I can't say I'm scared, but that's only because I don't know how to speak, but wait, I don't really know my name either, what?!"
"אממ... ניאודליה?", אמרה האישה הלא מוכרת.
"What, what do you want from me?"
"אתה ישראלי, אתה נמצא כרגע בישראל, למה אתה כותב את זה באנגלית, תגיד לי, שוטה שכמותך?" בזמן שהקשבתי למלמוליה ולאוושותיה של האישה המוזרה והלא מוכרת לי, רכנתי מעבר לאדן החלון, והבחנתי בחומה הגדולה של סין. "בום, בום, בום, טראח", נשפתי בפתח הקנה של הברטה שלי כדי לפזר את העשן. יריתי בה, האישה מתה, היא שיקרה לי, אני לא אוהב שקרנים.
חשתי מאוכזב, החדר היה גדול ומפויח, ואני הייתי היחידי בו, הייתי בודד, והגופה המתרקבת של האישה הלא ידועה ומוכרת ששכבה פרקדן על הרצפה, לא תרמה להרגשתי המלנכולית. מצטער, כזהה לנדיבותי בהשארת אנשים בחיים, לא הייתי נדיב במידע עליי ועל עיסוקיי, כאן, בחדר הגדול המסתובב, סביב, סביבי, בצורה סיבובית.
ובכן, ניאודליה היה שונה משאר בני-האדם בעולם משני סיבות, הראשונה היא שהוא היה חי בתקופה כה פרה-היסטורית שהאדם לא היה קיים בכלל, ושנית, תמיד הייתה לו הרגשה שהוא פרי-זיווגו של לטאה ומרבה רגליים.
ניאודליה היה דובר שפות רבות כדון: אלג'יראית, סלובנית, לטאית, צרפתית וחייזרית. אך, עקב היותו צנוע וענו, הוא כלל לא השתמש בשפות הללו, (כדי לא ליצור רושם של יהירות והתנשאות מצידו), ולכן, עם חלוף השנים, הוא שכח את כולם עד כדי כך שהוא לא ידע לדבר בכלל. ניאודליה היה בן סכום הספרות הכולל של שנות קיומו של כדוה"א, חלקיי 3/4, משמע שגילו היה נע ונד מטה ומעלה, תלוי בשנת כדוה"א. (רבים נהגו להתבדח וללגלג על ניאודליה כאשר בשנת 99, גילו היה 24 ושנה לאחר מכן, בשנת 100, גילו היה כשל תינוק בן שנה וחצי, בל נשכח שכתלות בגילו הנוכחי, התנהגותו של ניאודליה הייתה משתנית גם כן, למרות שמצבו הפיזי ומראה גופו החיצוני היו נשארים כשלהם.
ניאודליה ומשאלות ליבו
כדוה"א, 31.8, 2540 ש"א לפנה"ס, ניאודליה בן 16, והוא בדיוק התעורר לבוקר משונה ביותר, לא בגלל שרגע לפני כן הוא בדיוק הרג עוד אישה חסרת שם וחסרת אונים, אשר ככל הנראה שיקרה לו בנוגע לאזור משכנו, וגם לא בגלל שהשמש נראתה לו היום קרובה אליו מן הרגיל, עד כדי כך שהוא היה יכול לחוש בעורו אשר נשרף ונישל מעליו בכל רגע אשר פתח את חלונו, (אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה מזל היה לו שהיו כ30+ גופות של נשים לא מוכרות שוכבות על הריצפה כדי שיוכל להשלים את העור שלו איתן). אלא שדבר שונה לגמרי, ליבה את תשומת ליבו, משהו שגרם לתדהמה ושמחה גדולה, משאלת חייו התגשמה סוף כל סוף, צמחו לו במקום ידיים, זוג רגליים נוספות במקום שהיו ידיו קודם לכן. ניאודליה המאושר לא יכל להסתיר את שמחתו והחל להלך על רגליו העליונות כשראשו רכון כלפיי מטה והפוך, סורק ותר את הרצפה בחיפוש אחר תיקנים לאכילה.
בעת שישב על גבו וראה טלוויזיה (הפוך), הבחין ניאודליה בדלת מוזרה אשר לא ראה קודם לכן, ניאודליה החל בצעדים נרגשים וזהירים לכיוון הדלת, מסוקרן כילד בחנות ממתקים ומאזין בלחש אחר הרעשים והתיקתוקים אשר בקעו מתוך החדר, ניאודליה פתח את הדלת ולמרבה תדהמתו חזה במחזה נפלא, (בשבילו כמובן), משאלת חיים שנייה כרגע התגשמה בשבילו, חדר מלא בתיקנים ומקקים לאכילה זוחלים על הריצפה. ניאודליה מייד התהפך כשראשו כלפיי מטה ורגלייו התחתונות מונפות באוויר והחל לקפץ ולדרוך על הג'וקים בעת זלילה זוועתית של נוזליי כל אחד מן המקקים, "פאך, ספלאש, קראק...אממ... זה כל כך טעים", אמר ניאודליה בעודו מנגב את פניו עם רגלו הימינית העליונה, אך באותו הרגע, הופתע לרעה ניאודליה, כאשר ראה את אויבו ויריבו הנצחי - בורגנוליסאן. יצור מבעית אשר נראה כמו כדור מעופף מוקף ברגליים סביבו אשר נראים כמו קרניי שמש. רק הבעיה היחידה הייתה שהוא היה נראה שונה היום, הוא היה הפוך. "מה זה? למה אתה הפוך?" תהה ניאודליה. רק לאחר כ-3 שעות תמימות בעודם מסתכלים אחד על השני, הבין ניאודליה שהיצור היה הפוך רק משום שהוא עמד על רגליו העליונות, ניאודליה המובך ישר הסתובב בחזרה והחל להתקדם אל בורגנוליסאן אשר אמר: "אתה! אתה ניאודליה, צפוי לעשות מעשה נבזה ומרושע, אשר אין לכפר עליו, עצור בעודך..! אל תעשה זא..." פלאק. אך זה היה מאוחר מדיי, ניאודליה השוטה הרים את רגל שמאל, ובכך זימן את יצור המחמד שלו - נברנוסקין, יצור דמוי כלבלב אשר נמשך לנוזליי מקקים (פרטים אחר כך), נברנוסקין זינק לעבר הרגל והחל ללקלק את סוליית הנעל אשר הייתה עמוסה בשאריות רוטב הג'וקים והמקקים, ושנייה לאחר מכן, נשק לבורגנוליסאן על לחיו.
בעודו מקיא את נשמתו, החל היצור המבעית להתעופף באוויר ולהתפצל לעשרות חלקים. בערך כ-40 רגליים התעופפו בחדר ולבסוף כשנחתו, צמח מתוך מפשעתם ראש וידיים, ובכך עמדו סביב ניאודליה כ- 20 בני אדם. (לרגע השתהה ניאודליה ותהה לעצמו, מדוע המון מקרים אשר קורים לו מעורבים עם רגליים). ניאודליה היה אבוד-עצות, הוא לא ידע מה לעשות... ולכן החליט בהרף-עין, לחסל את כולם, וכך עשה. ניאודליה מעולם לא הרגיש את דחף ההרג חזק יותר מכפי שהרגיש אותו כעת.
בורגנוליסאן אשר שינה את צורתו ליצור אחר וברח משם, לא היה טיפש. באחד האנשים אשר ניאודליה הרג, בורגנוליסאן הטמין דחף-פחד-דחף, אשר בעצם מבטל את הדחף הקיים אצל ניאודליה, שהוא בעצם דחף ההרג ומותיר לניאודליה אפשרות להרוג רק אדם אחד נוסף במהלך חייו. "אהאהאה אווואאהה, מה זה?! מה קורה לי?, אני מרגיש... אני מרגיש... טוב יותר... זה נהדר, אני מרגיש נפלא סוף סוף" "אממ, ניאודליה, תנקה את הריצפה אחריך" אמרה האישה הלא מוכרת, "יש שם המון מרבה-רגליים מתים", אך לפניי שהספיקה לסיים את המשפט, "בום, בום, בום, טראח, האישה שיקרה לי, אלו לא היו מרבה-רגליים, אלא מקקים, ועכשיו היא מתה".
ה-"מרבהגול"
ניאודליה התשוש היה מוכן לחזור לחדרו, לאחר הרג של כ- 22 אנשים, נמאס לו. הוא נכנס לחדר...
הדבר האחרון לו ציפה לראות בעת כניסתו לחדר היה תרנגול, עומד זקוף ומקרקר בגאון. והדבר הראשון לו ציפה לראות היה מרבה רגליים. הדבר שהוא כלל לא היה חפץ בלראות, היה סוס פוני, (הייתה לו טראומת ילדות ושנת כדוה"א הייתה בדיוק 120. אני חושב שכולנו מבינים מה זה אומר), והדבר האחד לפני אחרון לו ציפה לראות היה מקק. הפתעתו בעת כניסתו לחדר הייתה מוחלטת ביותר, מכיוון שהוא ראה דבר שהוא מעולם לא ראה בחייו, שבדיעבד, אם היה יודע שיצור כזה קיים, הוא היה מחליף בקלות את הדבר האחרון לו ציפה לראות בעת הכניסה לחדר. הוא ראה מרבהגול, הכלאה בין תרנגול ומרבה רגליים. ליצור המוזר, השנוי במחלוקת, הייתה רעמה ומספר שערות זקופות מזדקרות מראשו, פה זהה לתרנגול, וגרגרת אשר נעה הנה וכהנה לאחר כל קירקור. אך לא היו לו רגליים, הוא זחל על גחונו, והיה ניתן להבחין בהמון רגליים זעירות מבצבצות מתוך עמוד השדרה הדק המכוסה בשכבה דקה של עור,ודבר אחרון אשר איפיין אותו בצורה מוזרה ביותר, היה זנב של כלב.
יממה לאחר שאימץ ניאודליה את היצור המוזר, החל ניאודליה לחוש ברגשות אותן אינו חווה לפני כן, רגשות של אהבה ודאגה כלפיי המרבהגול, שנהג ניאודליה לכנות ב- כרבהגול, משום שהוא הרגיש שזנבו של הכלב אינו מקבל את הכבוד הראוי לו ולכן החליט להוסיף את ה-כ. דבר שמסביר את ההכאות וההצלפות אשר חטפו הנשים הלא ידועות אשר נכנסו לחדרו של ניאודליה מפעם לפעם, אשר היו קוראות ליצור בשמו השגוי -מרבהגול ולא כרבהגול. יום אחד כאשר ניאודליה כמעט והרג בשוגג ובכוונת תחילה את אחת הנשים, הוריו נכנסו לחדר והחלו לצעוק עליו שלא כך מתנהגים לגברת הנאווה, צעקה אשר בטח לבטח התחרטו עליה ברגע שהבינו מה שנת כדוה"א. צעקות הוריו הניבו וויכוח כה גדול אשר השכנים בכוכב הלכת הסמוך - אברמליזארדשטיין, יכלו לשמוע, ניאודליה אשר התנהג בצורה פרועה ואינפנטילית בצרוה מגוכחת, החל לזרוק דברים על הוריו ועל האישה (שבעת הצעקות וההתלהמויות חטפה כד לראש, ונפלה למותה), צעק:"דיי, לכו ממני, אני רוצה לחסל אותה ואף אחד לא יפריע לי, אני רוצה אותה לא בחיים! עכשיו, עכשיו, עכשיו, תביאו לי סוכריות, יש לי דחף מטורף לעשות את צרכיי בתוך התחתונים כעת". בולשטיין, אביו, היה בתדהמה לנוכח התנהגותו הילדותית של בנו ולא הבין למה הוא מתנהג כך בגיל אשר לכאורה כל כך מבוגר. (או, אם רק היה יודע מה שאנו יודעים כיום). אך זה לא הסתיים בזה. מתוך כיס הפאוץ' של האישה הלא מוכרת ששכבה על הריצפה, חסרת חיים, התגלגל כדור צהוב אשר אט-אט התחיל לצמוח ולגדול עד אשר מילא את נפח החדר והאיר באור כה חזק אשר סינוור את שוכני החדר כך שלא יכלו לראות כלום מבעד לעפעפיים הקמוצים שלהם. הכדור היה לא אחר מבורגנוליסאן.
קרב הגילאים
אם להארי פוטר יש קסמים, לג'ון רמבו יש רובים ולג'ון-בון-ג'ובי יש גיטרות ומראה סקס-אפילי מטורף אשר גורם הן לנשים והן לגברים לערער במיניותם, לניאודליה, ניחשתם נכון, יש רגליים.
בורגנוליסאן, יצור מתועב, נלעג ומעורר סלידה עמד בפתח הכניסה לחדר, חוסם את דרכם של הוריו, חסרי האונים, הזועקים לעזרה, של ניאודליה לצאת החוצה.
"אהררגג.... אוווו.... האם חשבתם, אתם, שאתן לכם לצאת חוצה כל -כך מהר ולהותיר את ניאודליה לבדו בתוך חדרו? מה דעתכם על זעם-הקרן שלי?!", קצת לפני שהספיק בורגנוליסאן לסיים את משפטו, (אני מניח ברגע שהגיע אל סימן השאלה, הבנתם?), יצאו כקרן אור, מספר רגליים נפוחות, מצולקות וזוהרות לכיוון ניאודליה. אך כל מה שניאודליה היה צריך לעשות, היה פשוט להתהפך ולעמוד על רגלייו העליונות, ובכך חמק ממטר הרגליים אשר שוגר לעברו, אך חששותיו של ניאודליה לא פסקו, ולו לשנייה אחת. האחריות על הוריו, בולשטיין ומתילדה, ועל הצלתם מפני מוות מחפיר, הייתה על כתפו, והאחריות על הצלת הוא-עצמו הייתה על כתפו השנייה, האחריות על הסדר והניקיון של החדר בו כולם היו ממוקמים כעת, הייתה מונחת על רגלו הימנית העליונה והאחריות על האכלת נברנוסקין-כלב המחמד, אוהב מיצי התיקנים, של ניאודליה, הייתה מונחת על רגלו השמאלית התחתונה.
"רק רגע..." ניסה ניאודליה לומר בליבו, אך בטעות פלט את זוג המילים ואמר אותן בקול, דבר שגרם להבעת תמיהה בקרב האנשים והיצורים האחרים בחדר.
"הסדר והניקיון..." תהה לעצמו (והפעם הצליח), "על ריצפת החדר הסמוך מרוחים כ-2000 תיקנים ומקקים מתים, אני יודע מה לעשות", אך לפני שעשה את מה שהיה סבור שרק הוא יודע מה לעשות, אביו, בולשטיין, צעד והפריד בין ניאודליה לבין בורגנוליסאן.
אביו, אשר היה גבוה כחומה, בקושי יכל לעמוד ישר תחת התקרה הנמוכה יחסית אליו, אמר בנחישות ובאומץ לב, "קרב גילאים, אם זה. אינכם יכולים להילחם כאן, אם אתם לא נלחמים בעבור משהו, ושניכם יודעים על מה אני מדבר", הנהוני הראשים ימינה ושמאלה לשלילה, של בורגנוליסאן, ניאודליה ונברנוסקין העידו שהם לא יודעים על מה הוא מדבר.
"ובכן, כידוע, בני סובל ממחלת -שנת כדוה"א-" אמר בולשטיין בעודו מביט בפה הפעור של ניאודליה, הנראה המום מכך שאביו יודע על מחלה זו.
"...וחיכיתי, זמן כה רב, לקרב נגדך, בורגנוסליאן, בעל הכוח להוסיף למשוואת גילו של בני, ניאודליה, רבע אחד נוסף, אשר ישים קץ לתנודת הגילאים שלו, בכך שבמקום לחלק ב3/4, הוא יחלק מעתה את גילו ב1. ולכן, אבקש שקרב זה יהיה מסודר ומאורגן, ללא צופים אחרים בזירה. וכראוי, לפי חוקיי השטיינבולשיט, אינכם יכולים לבצע את הדו-קרב כאן, אלא עליכם לעבור לחדר הסמוך" ברגע זה נראה כאילו בולשטיין נותן מין חצי קריצה לעברו של ניאודליה.
ניאודליה לא היה צריך יותר מזה כדיי להבין מה קורה.
"אם כן, התואילו להיכנס שניכם לתוך החדר? הא ובורגנוליסאן, אל תשכח, המנצח מקבל אותנו בתור הורים..." בורגנוליסאן הסמיק קצת על לחיו הפחות-שרופה, ובכך היה כולו זהוב, מואר וקורן עכשיו... "אה ובורגנוסליסאן..." אמר בולשטיין, "אל תשכח, הישועה טמונה בתוככך", בורגנוליסאן כעת חייך והרגיש סוף סוף, בפעם הראשונה בחייו, שלאדם אחר יש סימפתיה ואמפתיה בשבילו. "אה ובורגנוליסאן", חזר ואמר בולשטיין, "תיכנס אתה ראשון, לפי החוקים, האדם בעל הכוח העצום יותר מוכרח להיכנס קודם, ואל תשכח את הפתגם המפורסם - Men First, Ladies After", ניאודליה היה חייב להודות שהרגיש קצת מוזר, משהו לא ברור התרחש כאן. ניאודליה המסכן הרגיש עצוב ונכלם מהטחת האהבה של אביו כלפי בורגנוסליאן.
"אה ובורגנוליסאן..." אמר אביו של ניאודליה, "אני אוהב אותך", בורגנוליסאן, אשר כמעט והיה צריך למחות את דמעותיו, אמר בהדרגה ובעצירות נרגשות כילדון קטן בחנות ממתקים אשר לא קיבל את הממתק האהוב עליו, "ג-גם אני או-אותך, א-אב....אב...א...אה?" אך בורגנוליסאן לא הספיק לסיים את משפטו, מכיוון שלפתע, בולשטיין פלט עוד משפט, "אה ובורגנוליסאן...תיזהר מהריצפה המחליקה של גופות המקקים אשר נמצאות בחדר, שברוב חוכמתי הולכתי אותך שולל וגרמתי לך לחשוב שאני אוהב אותך כשבעצם רק פיתיתי אותך בלהיכנס אל תוך החדר, מוסח-דעת, ולגרום לך ליפול, טיפש וחסר הבנה לגביי המציאות השוררת סביבך...", ובעוד שבולשטיין המשיך בדיבוריו הנלהבים, בורגנוליסאן החליק על גבו ונמרח כמעט בכל חלקי גופו עם גופות ומיצי מקקים ותיקנים, אשר היו שרועים על הריצפה. מסתבר, שאביו של ניאודליה ידע לקרוא מחשבות, ולכן הבין מייד שניאודליה מתכנן מזימה המשלבת את החדר בו נרצחו ונאכלו מעט לפני כן כ2000 מקקים, ולכן החליט לתעתע בבורגנוליסאן ולגרום לו להיכנס לתוך החדר.
אין צורך להוסיף ולומר (אך אני יעשה זאת בכל מקרה), שנברנוסקין, כלבו הנאמן, אוהב מיצי המקקים, של ניאודליה, רץ חיש-מהר לכיוון בורגנוליסאן, והחל ללקק אותו מכל צדדיו.
רק לאחר כ2 שנות אור סיים נברנוסקין ללקק את כל הגופות ושאריות המיצים של המקקים אשר היו מרוחים על בורגנוליסאן, אשר כעת היה חזק יותר ונבזה יותר מבעבר(לא כמו ניאודליה והוריו אשר היו חלשים יותר, עייפים יותר ותשושים יותר מכיוון שהם כרגע צפו בנברנסוקין מלקק את בורגנוליסאן במשך 2 שנות אור שלמות), ולכן צעד כשניים עד שלושה צעדים לאחור ובצעד רדיפה קדימה, בעט בבורגנוליסאן לכל הרוחות, (למעט הרוח הדרומית, היא הייתה כנראה בהפסקת צהריים), ובורגנוליסאן התעופף לו משם.
בעודו מסתובב, מתעופף לכיוון היציאה מהחדר, וחולף ליד לוח השנה, הבחין עד כמה טיפש הוא היה. הייתה מספיקה התבוננות אחת בפיו של ניאודליה כדי להבין ששנת כדוה"א לא מותירה לניאודליה ברירה אלא להתנהג כתינוק. מבט אחד לכיוון סינרו של ניאודליה היה מצביע על המוצץ אשר היה תלוי לו על הצוואר. מצמוץ אחד לכיוון אמו של ניאודליה היה מעיד על כך שהיא מחזיקה בבקבוק חלב חם אשר הכינה לניאודליה.
ובהרגשה בזויה ונכלמת, התעופף לו בורגנוליסאן, מותש ואפוס-כוחות, מסתובב, סביב, סביבו, ואוכל את עצמו (את מה שנשאר ממנו מכיוון שנברנסוקין לא השאיר הרבה) על כך שכרגע הפסיד לניאודליה-תינוק, את קרב הגילאים, אשר היה המצאה בדויה ומונפצת. אך לא לפני ש...
"אה, ובורגנוליסאן..." אמר בולשטיין, מחייך מלמטה... " תשמור על הרגליים שלך, בכל זאת, הם הדבר היחידי שמונע מיצורים אחרים לפגוע בך, כל עוד הם מקיפות אותך".
בורגנוליסאן כנראה היה מעורפל מדיי כאשר היה על הקרקע, שלא שם לב, כעת הוא היה רק כדור קטנטן, ללא רגליים וללא נעליים אשר הקיפו אותו, הוא היה חשוף ופגיע, ובדרכו אל האפלה. אך דבר אחד עצר אותו... "אה ובורגנוליסאן", חזר ואמר בולשטיין...
"אני אוהב אותך".
