יצירות אחרונות
מהפכה (0 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -05/11/2024 17:42
נשות האש של ברקוא /אדם אמיר -לב (6 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -05/11/2024 11:10
מי את בקיץ (5 תגובות)
סבסטיאן /שירים -05/11/2024 10:26
מאמאיה ומאבקה במילת הנשים (2 תגובות)
רחל בנגורה /סיפורים -05/11/2024 09:25
בְּהַשְׁאָלָה (6 תגובות)
רבקה ירון /שירים -05/11/2024 09:03
בשמחה יוצאים (8 תגובות)
דני זכריה /שירים -05/11/2024 03:13
אַט אַט🌹🌹🌹 (16 תגובות)
שמואל כהן /שירים -05/11/2024 03:13
טיול עם דרקון (18 תגובות)
אילה בכור /שירים -04/11/2024 21:50
כולם מתגעגעים למישהו ... (18 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -04/11/2024 19:41
סיפורים
מפענח השמות - סיפורו המופלא של ניאודליה (פרק ג')בחזרה לפרק ב'אחים בדם וטריליליליבםכדוה"א, 50, 2521.8 ש"א לפנה"ס, ניאודליה בן 6 וחצי, אך כולנו באמת כבר יודעים שגילו נע ונד כתלות בסכום שנת כדוה"א חלקיי 3/4, ובכך, העובדה שמראהו החיצוני של ניאודליה מצביע על כך שהוא בשנות ה-20 לחייו, אינה מפתיעה אף אחד.
לאחר שניאודליה התעורר לבוקר קסום, זוהר ומאווש בציוצי הציפורים והנברנוסקינים (שהספיקו להתרבות מאז התעצמותו ההיסטורית לאחר ליקוק בורגנוליסאן ושאיבת כל כוחותיו, כעת, היו כ5 נברנוסקינים, מסתובבים ומתרוצצים להם ברחביי הבית), והספיק לנהל וויכוח סוער עם הוריו על כך שהם אינם מרשים לו לאכול מקקים לפני ארוחת הצהריים, נשכב לו ניאודליה על הספה, החליף את ידייו תמורת רגליים נוספות והתפרש לו לאיטו, כשרגלייו העליונות משולבות תחת ראשו, וניסה להירגע. היה זה ברור שמשהו הולך לקרות, משהו רע, אחרת לא הייתי מתחיל לכתוב בכלל את הפרק הזה, אשר התחיל בשנת 50 לכדוה"א. אם חשבתם, כמוני, שמשהו הולך לקרות... אז טעיתם. שנת 50 לכדוה"א עברה בשקט מוחלט ושום דבר מעניין חוץ מלידה של נברנוסקין נוסף לא קרה בשנה זו. כדוה"א, 51, 2520.8 ש"א לפנה"ס, ניאודליה בן 8, והוא מאושר כילד בחנות זוחלים מתים. בבוקר אותו היום, ניאודליה לא יכל לשער לעצמו שבסופו של היום הוא יהיה ללא רגל, ללא גפיים, וללא המרבה-גול, שאהב ניאודליה מכל. היה זה בוקר מוזר. ניאודליה התעורר והרגיש שעברה רק כיממה לאחר הקרב הסוער אותו ניהל אביו, בולשטיין, עם בורגנוליסאן. ניאודליה הרגיש תשוש, עצוב, בודד, מלנכולי, טיפש, חסר-ביטחון וחסר נוזלים של זוחלים מתים אשר זורמים בתוך גופו. היו שני דברים שהיו יכולים לשמח את ניאודליה באותו הרגע: רצח של אישה לא ידועה ולא מוכרת נוספת, ומשחק כדור עם חיית המחמד האהובה עליו, המרבהגול. כדקה לאחר מכן, היו כשבעה דברים שהיו יכולים לשמח את ניאודליה: אכילת מקקים, מריבה עם הוריו, צפייה בנברנוסקין מלקק שאריות של גופות זוחלים, צפייה בחלון וגילוי מיקומו ביקום, למצוץ מוצץ, ללבוש חיתול ולשחק עם חיית המחמד האהובה עליו - המרבהגול. כ-20 שניות לאחר מכן, (ואבקש לציין ולהזכיר לכם שהסיבה לשינויי ההתנהגות הקיצוניים של ניאודליה נובעים מכך שהוא כביכול מבוגר, בצורה חיצונית, אך בעל האישיות של ילד בן 8), היו לניאודליה 78 דברים שהיו יכולים לשמח אותו, אך מרוב תשישותו של ניאודליה, נאלץ לבחור באפשרות הקלה והכי סבירה בשבילו, (מכיוון שעד היום הוא צבר ידע כה רב בנושא), והיא הרצח של האישה הלא מוכרת. " או היי, ניאודליה, רק באתי לנקות קצת את חדרך, אני מקווה מאוד שאינני מפריעה לשום פעילות בשום צורה שהיא, אדוני", אמרה האישה הלא מוכרת, מגבירה אט-אט את זעמו של ניאודליה אשר פלט בלחש "תגידי, אישה לא מוכרת שכמותך, את יכולה בבקשה להגיד לי היכן אנחנו נמצאים?", לאחר השתהות מסוימת, ענתה האישה בקול אשר ללא ספק היה מלווה באין ספור חששות, "ישראל?". ניאודליה כבר הספיק לעטות על פניו חצי חיוך וידו החלה לעשות את כיוונה לעבר אקדח הברטה שלו, אך משהו עצר בעדו. דפיקות עזות בדלת, דפיקות אשר ניאודליה אינו שמע קודם לכן, לא מכיוון שהן היו עזות כל כך, אלא מכיוון שניאודליה מעולם לא שמע דפיקות, ולכן, תחושה מרירה של פחד לא מוסבר החלה לאפוף את ניאודליה אשר כמעט ו..., (אוקיי, תמחקו את הכמעט), אשר השתין במכנסיו. דפיקות נוספות הגיעו וחששותיו רק גברו וגברו, (שלא לדבר על שלולית השתן שהחלה להתרחב סביב ניאודליה), ועוד דפיקות, "בום, טראח, טראח", "אהההה אהה!?!" צרח ניאודליה והספיק לפלוט כמות נוספת של פיפי ממכנסיו עד אשר השלולית שהייתה בחדר הגיעה לדלת הכניסה. ניאודליה החליט לפתע, שהוא אינו מוכן להיות פחדן ומוג לב, והחל להתקדם בצעדים זעירים, על קצות אצבעותיו, מנסה להרעיש כמה שפחות עקב שלולית השתן הענקית שהייתה שרועה על הריצפה. המתח באותו הרגע היה כה גדול שרק בעזרת סכין היה ניתן לחתוך אותו, ואכן זה מה שניאודליה ניסה לעשות. סכין קצבים גדולה מאוד זומנה למשימה, ואכן, ללא ניסיונות רבים, המתח נחתך וניאודליה יכל להמשיך בשביל השתן לכיוון הדלת. צעדים ספורים לפני שהגיע אל הדלת, שמע לחישות מוזרות מעבר לצד השני, לחישות שנשמעו לו כשם המשפחה שלו. בימים רגילים, בהם ניאודליה היה לפחות מעל גיל-העשרה, היה די ברמז הזה כדי לגלות מי עומד מאחורי הדלת, אך זה לא היה מספיק. "גלה את עצמך" זעק ניאודליה. "זה אני, טריליליליבם" צעק הקול שמעבר לדלת, אך ניאודליה עדיין היה צריך רמזים נוספים כדי לגלות מי זה הבן אדם. "נו, מה קרה לך?..." צעק הקול של האיש הלא ידוע. "זה אני, אחיך..." אך לניאודליה, זה עדיין לא היה מספיק. ניאודליה כמעט ואכל את עצמו בניסיונותיו לגלות מי זה הבן אדם אשר עומד מבעד לדלת. (אין טעם להאשים אותו, הוא רק בן 8), ולכן, המתין ניאודליה עד לשנת 53, כדי שיהיה מספיק מבוגר כדי להבין ולהסיק שמבעד לדלת, עומד לו לא אחר מ - אחיו של ניאודליה, טריליליליבם. לא מרבהגול ולא רגלייםטריליליליבם, אשר היה מעט זועף מכיוון שנאלץ להמתין כשנתיים שלמות מחוץ לפתח דלתו של ניאודליה, התגלה סוף סוף בפני אחיו, והשניים עמדו, פעורי פה, מלאים ברגשות אשר עומדים להתפרץ כמו הר געש ועם עיניים בוכיות, השתהו לכמה שניות ואז האיצו זה לקראת זה והתחבקו, בוכים זה בזרועותיו של השני. המחזה היה נראה כמו פקעת רגליים אחת גדולה, מכיוון שניאודליה היה כעת עם ארבע רגליים, ולאחיו, טריליליליבם, היו כ-עשר רגליים. השניים מעט הסתבכו זה בזה עם רגליהם אך במהרה הבין טריליליליבם שהדרך הנכונה לצאת מהתסבוכת שלהם היא פשוט להעביר לניאודליה זוג רגליים נוספות, ובכך התווספו לניאודליה עוד שתי רגליים היוצאות מאיזור הגפיים שלו, אשר הוכפלו גם כן מכיוון שמסת גופו לא יכלה לשאת את משקלם של זוג רגליים נוספות ולכן טריליליליבם, ברוב חוכמתו, לקח את הסכין איתה נחתך המתח וחתך מעצמו את גפייו המיותרות והעבירם לניאודליה. פרק משנה: "הזמן"ובכן, הזמן, כידוע (או כאמור, ידוע לכם כעת), אינו הזמן אשר רוב בני האדם משתמשים בו כדי לקבוע פגישות ולהוסיף את מספריו בשעון. הזמן, הוא יצור מוזר מאוד, אשר נראה כמו מחוג, כשמתוך בסיסו התחתון יוצאים כתריסר רגליים קטנות, אשר יכולות, בעת הצורך להגיע למהירויות גבוהות במיוחד. הזמן, בדרך כלל עוטה תחפושות מכיוון שהוא אינו חפץ בלהתהדר בצורתו המחפירה. הוא לעיתים מתחפש לנשים לא מוכרות, זבובים, ולפעמים גם לכלום (עליו נפרט בהמשך). הזמן, נועד בעיקר להזכיר לכל בני כדוה"א שהוא אינו בא כמובן מאליו, ושלפעמים הוא מהיר מדיי ואינו נותן צ'אנס לבני כדוה"א לנצלו כראוי, ועל כך, הזמן, הוא אחד מצורות החיים המופלאות ביותר הקיימות בכדוה"א. המשך: לא מרבהגול ולא רגליים וכך בילו יחדיו שניהם את השנים, מחוסרי דאגות. עד שיום אחד, ניאודליה נזכר במשהו שהתחבט בו רגעים ספורים לפני שאחיו הגיע לביתו, ניאודליה ניסה למנות את כל הדברים אשר היו משמחים אותו באותה העת. בהתחלה, הוא ניסה (שוב, ללא הצלחה, מכיוון שהיה מקולל), להרוג אישה לא מוכרת. "אממ סליחה, אישה?" אמר ניאודליה. "התואילי בטובך להגיד לי היכן אנחנו נמצאים?". האישה במהרה ענתה לו, "כמובן, בישראל, טיפשון." ניאודליה, אשר בידו אחז בחבל התלייה וידו השנייה פתחה את החלון, רכן לעברה והבין שכעת הוא נמצא בתאילנד. ניאודליה ניסה בכל כוחו להלביש את החבל על האישה, אך ללא הצלחה. האישה נראתה מוגנת וחסינה בפני ניסיונות רציחה של ניאודליה, ולכן, החליט ניאודליה לוותר ולהשאיר את האישה בחיים. האישה נשמה לרווחה, וניסתה לחזור לעבודתה, אך כנראה שזו הייתה נשימתה האחרונה מכיוון ש394 יריות נשמעו באוזניו של ניאודליה, האישה נרצחה, היא שיקרה, "טריליליליבם אינו אוהב שקרנים" אמר טריליליליבם. שניהם התחבקו והחלו בצעדי ריקוד עליזים, אך ניאודליה הבין שהוא אינו באמת עליז כפי שהוא נראה, "ניאודליה, אני חושב שאתה לא כל-כך עליז כפי שאתה נראה" אמר טריליליליבם. "אתה צודק", אמר ניאודליה. משהו נוסף הפריע לו לרקוד עם אחיו, הדבר השני אשר היה משמח את ניאודליה בעת צרה, "עכשיו אני זוכר!" צעק ניאודליה, ובצעדים זריזים ונרגשים, מיהר ניאודליה לכיוון חדרו של המרבה-גול שלו. אך ללא ספק, שמחתו של ניאודליה דעכה כמעט באותה שנייה שראה את המסדרון המוביל לחדרו. שלוליות של דם היו מפוזרות במסדרון המוביל לחדרו של המרבהגול, שלוליות אשר היו טבועות בתוכן צורה עגולה ומשונה, ניאודליה מיהר לכיוון החדר, משנה במהירות ובזהירות את ידייו לרגליו ובכך מגדיל את סיכוייו להתמודד עם מה שנמצא בחדר ובכך הגיע ניאודליה, דרוך ומוכן ופעולה, אל דלתו של המרבהגול שלו. מכונת ה-ספק , הכרת הנשים הלא מוכרותהשנה הייתה 59.9, וניאודליה חזר לעצבות אותה הכיר כל כך טוב, המון זמן ניאודליה ניסה להבין מהיכן מגיעות כל הנשים הלא ידועות והמוכרות הללו לאיזור משכנו של ניאודליה, והיום, הוא סוף סוף, הצליח לגלות את התשובה. לאחר שהחל להלך על התקרה עם רגלייו העליונות (כאמור, רק כשניאודליה היה מעל גיל 30, היה רשאי להשתמש ביכולת הליכה על הקירות), ועסק בחיפוש אחר מקקים מעופפים, מצא בתקרה דלת סתרים. הדלת הייתה מוקפת בחוטי תיל, זרדים וענפים דקיקים אשר מסמנים מעין איקס החוצה את הדלת, אך זה לא מה שיעצור את ניאודליה מלגלות מה מסתתר בתוכה, ניאודליה עבר המון תהפוכות נפש בחייו, ובטח לבטח שדלת כזו לא תפחיד אותו. ניאודליה אחז עם רגלו את ידית הדלת, פתח אותה כלפי מעלה (כאמור הוא הפוך, זוכרים?) וטיפס אל תוך החדר. כעבור כמה שניות גילה ניאודליה שאי-פחדנותו עלתה לו ביוקר רב, מכיוון שמתוך החדר, בעת כניסתו, רץ לו כלום לעבר פתח הדלת, וחבט בניאודליה בראשו. ניאודליה תהה לכמה רגעים לעצמו, מדוע הכלום היה שם... "מי נהרג כבר פה?", אך זה לא הטריד רבות את ניאודליה שלנו, מכיוון שלהפתעתו הוא ראה מכונה. מכונה אשר כתוב עליה באותיות גדולות, "ייצור המוני של נשים לא מוכרות וידועות, מצוינות לניקיון בתים והריגות בשוגג", "אה אה!" צרח ניאודליה, "אז מכאן כולכן מגיעות..." אמר בסיפוק רב בעוד שאישה לא מוכרת נוספת נפלטה מהמכונה וצנחה מין התקרה אל עבר חדרו של ניאודליה. "היי, חמודי"... אמרה קול מוזר. "כאן, הסתכל לכאן בובהל'ה" אמרה המכונה. (אשר ככל הנראה נדלקה מיידית על ניאודליה). ניאודליה ההמום והסמוק אשר התבייש מעט, לא הבין מה קורה כאן. לשמחתו של ניאודליה, המכונה יכלה לדבר. ולכן, לאחר שניאודליה הסביר לה שהוא לא יכול להרוג יותר נשים נוספות, המכונה הסבירה לו שבכל פעם אשר אומרים ליד אישה לא מוכרת את המילה "ספק", הן מתות מייד. ניאודליה לא יכל להסתיר את שמחתו, וכבר עם ירידתו הראשונה אל ביתו, ובמפגשו הראשון עם האישה הלא מוכרת הראשונה אשר ראה, החל להשתמש במילת הקסם. "היי, אישה, את יכולה בבקשה לומר לי היכן אנחנו נמצאים, אני פשוט בספק לגבי מיקומי", לא היה צורך ביותר מזה, האישה נפלה מייד ללא רוח חיים. "היי, אישה, אין לי ספק שאת האישה הכי מהממ...", "היי, אישה, מה דעתך להכין לי עוגת שוקולד עם קצפת ספק?" , "היי, אישה, ספק!", היי, אישה לא מוכרת, אין צורך בעוד ניקיון, אני מתספק נקמת השמש העולהכדוה"א, 59.98, ימים ספורים לפני הגעתה של השנה החדשה. ניאודליה וטריליליליבם, מעולם לא היו כל כך תשושים. לאחר כ80 יום, אשר בילו את זמנם הפוכים על התיקרה, מאסו שניהם בחיפוש אחר הג'וק האימתני והחליטו לשקול את המשך מסעם. לניאודליה, מרבית הדם, התנקז כבר אל תוך קודקוד ראשו העליון, והיה לבן וחיוור כולו, בל נשכח שבזמן המסע שלהם על התיקרה, הם היו מצוידים בשקי שינה ובמזון אך עזרים אלו לא היו שימושיים במיוחד, מאחר שהאוהל ושקי השינה אשר הביאו שימש בעיקר לשק ההקאות שלהם (מכיוון שישנו על התיקרה, והאוהל היה תלוי הפוך, בעת השינה היו מקיאים לתוכו ומדיי פעם נופלים לתוכו וטובלים במיי הקיא שלהם). יום אחד, הם היו קרובים למצוא את הג'וק יותר מתמיד. "היי, ניאודליה, אני חושב שאני רואה משהו..." אמר טריליליליבם, "זה נראה כמו ג'וק אבל הוא נראה קצת זוהר וקורן מדיי". "כמדומני שזה סתם אבן תיקרה" אמר ניאודליה ברוב טיפשותו, (כנראה ששהייה רבה על גבי התיקרה גרמה לו לאבד את שכלו הישר), אך לפני שכמעט אמר דבר מטומטם וטיפשי נוסף, שמע ניאודליה את השעון מתחיל לתקתק בחוזקה. זה היה הספירה לאחור לשנה החדשה של כדוה"א, 60. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |