הוא נופל בין הכסאות אל תוך הנהר הירוק שזורם מהר-מהר אל תוך המפלצת הלבנה, המסנוורת שמדברת בח' וע'. המפלצת הלבנה הייתה גרה רחוק בתוך בית מקש ואמא של דנור לא נתנה לו להתקרב אליה. למרות שרצה. "ילד סקרן שלי" אמא שלו אמרה וליטפה, "יש עוד דברים מעניינים בעולם חוץ מהמפלצת", אבל דנור רצה את המפלצת, הוא רק רצה לראות אותה מקרוב. למרות הריח המסריח, והמבטא המוזר בח' וע', הוא היה סקרן לגלות. בכיתה, התלתלים של המורה שפכו אור על הלוח המעושן בתרגילים במתמטיקה, הוא היה תותח במתמטיקה. אם הייתם מסתכלים טוב טוב אל תוך התלתלים של המורה היה אפשר לראות קרציות קטנות שמעשנות סמים (קלים), בערך באופן קבוע. ובין לבין הן העבירו עותקים של מחשבות לא-רצוניות שצריך לעצור לפני שהיא תגיד אותן ויפטרו לה את התחת בפעם הרביעית או החמישית בערך.
האור הכחול שבא מהשמיים גרם לדנור לניצוצות בעיניים. כבר בורח לו הפיפי, הוא חושב, חייב להגיע הביתה, חייב להגיע הביתה. מיהר מאוד הביתה והתנגש בבחור נמוך אחד, עם שמש צהובה על הפנים. "סליחה", הוא אמר, לאיש עם השמש הצהובה על הפנים, והאיש עם השמש הצהובה רק התבהר יותר ויותר עם הקרניים הארוכות שלו. כשהשתין חשב על הנסיך הגדול של הממלכה שהוא גר בא, איך הוא זיין את הבלונדינית ההיא, שצרחה, מאחורה. צחק והשתעל. המפלצת הלבנה, המסנוורת, הסריחה את כל הממלכה וכבר אנשים רצו להרוג אותה. אבל אף אחד לא העז להתקרב.
דנור קיבל סטיגמה של גאון משוגע בין כל החברים שלו. למרות שהוא היה רק משוגע. חשב דנור, גאונות, משוגעים מקבלים את זה כמובן מאליו. רוקד על שולחן של מונופול, נשפך ברצפה ונופל לאט לאט אל תוך השכונה הזהובה, אמא שלו מושכות אותו באוזן וזורקת לחדר. הוא לא בוכה, הוא כבר רגיל. כשהוא מקבל את האוכל הוא עומד על הראש ואבא שלו נותן לו בעיטה קטנה בבטן, שיפול, אבל לא שיכאב. ואת דנור זה מדגדג. אחר כך פותר תרגילים במתמטיקה, קורא כמה ספרים. דנור קיבל סטיגמה של גאון משוגע, אבל חשב שהוא רק משוגע. חולם חלום בלהות על ארץ רגילה עם שמיים כחולים.
פאם, אמא של דנור, הסתכלה רחוק רחוק אל ההרים הגבוהים, מעושנת מסיגריה רטובה. על המרפסת עמדו הכלב הגדול שלהם, ואיש שהם לא מכירים. חשבו, אולי בא כדי לאכול - אז הביאו לו לאכול. והוא אמר שהוא לא רעב. חשבו, אולי בא כדי לישון - הכניסו אותו לחדר. והוא אמר שהוא לא עייף. חשבו, אולי בא כדי להתרחץ - הכניסו אותו למקלחת. אבל הוא היה מבריק כמו יהלום. מה רצה אתם שואלים? כסף, כמו כולם. מהר מאוד פאם הביאה לו שלושים כסף בצבע שחור ושלכה אותו לדרכו. "היית תמימה", אמר דנור לאמא, "תשתוק" היא ליטפה אותו.
כבר רצה ללכת למפלצת הלבנה המסנוורת, דנור. ובבוקר השמש עלתה בצבעים צבעוניים. ירד גשם של ממתקים והחיוך על הפנים שלו לא ירד. "אמא!" הוא צעק, "אמא! היום הולכים למפלצת הלבנה המסנוורת, היום הולכים!". הוא אמר ואמר. אפילו אחרי אין-ספור מכות הוא לא נרגע, ובסוף אמא שלו השתכנעה. "אז אתה הולך איתי, רק איתי, איתי!" היא אמרה לו. "בסדר, בסדר, אני אלך איתך, רק בואי נלך". ההרים הגבוהים התקרבו קצת, אמא שלו חשה בהבדל, הרי הסתכלה עליהם כל יום במפרסת. ראו את המורה עם התלתלים, בוכה ודופקת על הראש. "קרציות דפוקות, דפוקות! דפוקות דפוקות!", והקרציות הסתכלו עליה, ורק המשיכו והמשיכו לעשן סמים. האיש עם השמש הצהובה מצא לעצמו גברת נאה עם ירח מלא על הפנים. "הסתדר בחיים, סונבאם, אה?" פאם אמרה לבנו. "רק לא מזמן ראיתי אותו" הוא אמר לה.
כשהגיעו לבית של המפלצת הלבנה, המסנוורת. הם הרגישו בריח נורא. דנור הצטמרר, הקור האיום הזה שהגיע מהבית של המפלצת שרף לו באוזניים. הוא הרגיש שהוא הולך לחטוף שפעת, ולא סתם, שפעת כזאת שהוא ישאר בבית לתמיד לתמיד. "אל תתנקנק לי עכשיו, באתי עד לכאן ואני לא חוזרת סתם. בוא נכנס, נגיד לו שנתקענו או משהו", דנור הסכים. כשנכנסו המפלצת כיבדה אותם בחיוך ובעוגיות מרציפן. זה היה טעים אבל בבטן זה הרגיש כמו רעל. כשנרדמו על הרצפה הוא טאטא אותם אל תוך המרפסת הגדולה. כשהתעוררו ראו את ההרים קרובים-קרובים.
"רוצה לעשן? יש לי סיגריה רטובה" אמרה המפלצת הלבנה לפאם. פאם הסתכלה סביבה וראתה עוד כמה עשרות אנשים, קשורים בידיוק כמוה בידיוק. הידיים לראש והרגליים לאדמה. דנור הסתכל על אמא שלו, ראה את העיניים הירוקות שלה מדממות בבכי על כנפי החזירים שצימחו כנפיים של מלאכים כמה ימים אחרי שנהיה נשיא שחור באמריקה. הוא לקח הכל על עצמו.
כשעצם עיניים, דנור הרגיש את הקור ששרף לו באוזניים, שורף לו גם בבטן ובראש. הנסיך הגדול מהממלכה בטוח יבוא להציל אותנו, הוא אמר לעצמו. בטוח, עם הבלונדינית, היא תבוא צולעת בגלל שהוא תקע אותה מאחורה עוד פעם. חייך. הם עמדו כולם בשורה, ערומים. דנור, פאם, ועוד עשרות האנשים שהיו קצת סקרנים לבדוק על המפלצת הלבנה, המסנוורת, שמדברת בח' וע'. הרכינו ראש כולם, מחכים לירייה המרה. כמה מהם חשבו על איך יהיה גן עדן, כמה מהם חשבו על עצמם. רק דנור עצם עיניים ובראש שלו התרוצצו קרציות שעשינו סמים (קלים) שמנעו ממנו לחשוב על דברים לא רצוניים. הוא קצת התעצבן וניסה לגרד בראש, אבל רק כששמע את הירייה מתקרבת הצליח לחשוב על ארץ רגילה עם שמיים כחולים.
