שֶׁתִּרְאִי אֶת הָעוֹלָם שֶׁלִּי

שֶׁתִּרְאִי אֶת הָעוֹלָם שֶׁלִּי,

כְּמוֹ הָנֵץ תִנְסֶקי מַעֲלֶה, וּמַבָּט הָאֲדָמָה.

אֵל עֶבֵר הַגַּלִּים הַשְּׁבוּרִים, אֵי שֵׁם בְּסֶלַע

סוּס מִלְחָמָה, חוֹתֵך אֶת הָרוּחַ בִּדְהִירָתוֹ.

לִפְעָמִים צָרִיךְ לְהִשָּׁבֵר, לִפְעָמִים גַּם ליִפֹּול.

לְיִלֵּל אֶל יָרֵחַ מָלֵא, כִּזְאֵב הַכּוֹכָבִים.

כְּקוֹץ הַדַּרְדֵּר עַל הַר נִשָּׂא, גְּבוֹהָה.

מְפָשְׁפֵּשׁ בְּאַהֲבָה, אֵל דָּרַך אֹהָלִים מִתְפַּתֵּל.

רַגְלַי מִן הַקַּרְקַע נִשְׁאֲבוּ מִן הַבְּאֵר,

כְּגַלִּים בְּנָהָר גּוֹעֵשׁ.

בְּתוֹךְ הַמַּיִם הַזּוֹרְמִים רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת

בַּשֶּׁקֶט הַסּוֹעֵר בְּלֵב הַסְּעָרָה.

מִן חוֹלוֹת הַמִּדְבָּר הַזְּהוּבִים

גַּלִּי רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת בְּחוֹל

כַּזְּמַן חוֹלֵף בְּדִמְיוֹן הַנֶּצַח