רַק הַמָּוֶת הוא אֲמִיתִּי

רַק הַמָּוֶת הוּא אֲמִיתִּי

רק הַמָּוֶת הוא אמיתי

ביום שהוא בא לקחת אותנו,

הוא אחד והוא אינו משתנה.

הוא לא יָּבוֹר לו מקום אליו יבוא

כל מקום נאה בעיניו,

אפשר למות על מיטת בית החולים

מוקפים באוהבים

או לבד מתחת לגשר –

בתוך קופסת קרטון חומה.

אפשר למות בִּשְׂדֶה הַקְּרַב

להעלם בְּדַּם וַאֵש וְתִּמְרוֹת עָשָן,

או בחורשת אורנים שלווה

הוא אינו מבחין בהבדלים.

הַמָּוֶת גם אינו חלום –

הוא מוחק חלומות

הוא מוחק הכל.

מוחק מחשבות שבראש מסתובבות

את כולן הוא מוחק,

לא חשוב לו אם אמתיות היו ויפות

או מְסוּיָּטוֹת וקשות.

כשיבוא המות –

הוא יקח אתו סיפור שלא סופר

מכתב שלא נשלח

שיר שלא נכתב,

הוא יקח אתו מילים שהתהלכו בדרכים

נַבְרוּ בְּפַחֵי הַאַשְפָּה של החיים

בְּחַפְּשָׂן אחרי האמת.

חרמשו ישאיר אחריו –

גבעולים קְטוּמִים

שאלות שכבר לא תַּעֲנֶינָה

וְרִיק