ללכת לאיבוד - נכתב בעקבות שירה של גלי "נפש"

ללכת לאיבוד

זה הכי נפלא

ללכת לאיבוד

ולא רק דרך מרפסת.

לפעמים זה על חוף הים

שם הגלים מעלימים עקבות שהיו,

או במדבר עם נאד מים קרירים

ואולי גם עם גמל.

בלי מפה ביד –

אפשר ללכת לאיבוד

ברחובה של עיר זרה

ולגלות בה אנשים חדשים.

לפעמים בין עצים ביער עבות

שם השמש אף פעם לא מאירה,

אפשר לשחק במחבואים

עם פייה קטנה

והיא תיקח אותנו למקום קסום ומכושף

שם הכל אפשרי ואי אפשרי כאחד.

לפעמים זה נפלא ככה סתם,

ללכת לאיבוד במחשבות

על הספה בחדר –

או בשקט שבא בלילה

אחרי שכל הבית נרדם.

לתת דרור למחשבות

ולשלוח אותן לשוטט

במחוזות, שאף פעם לא היו בהן

והן הולכות שם לאיבוד

ופוגשות מחשבות אחרות

ויחד יד ביד

הן מאבדות את דרכן

עד שהן מוצאות דרך חדשה

כי לאו טצה אמר, שהדרך היא החשובה.

פעם פגשתי ילדה עם סרט ורוד בשערה

את רגליה עטפו

מכנסיים שחורים עם אבנים מנצנצות מאחור.

היא הושיטה לי יד

לקחתי את ידה בידי,

אל תלכי לי לאבוד, אמרתי לה.

לעולם לא – אמרה

אני היא הנפש התאומה שלך,

אבל בואי

נלך ביחד לאיבוד

זה הכי נפלא...