לֵיל הַסֶּדֶר - לבמת הדיון שהעלתה גלי

לֵיל הַסֶּדֶר

ראיתי חללים ריקים מסביב לשולחן החג,

הזזתי כיסא ולמלא את המקום

שלא ירגישו, שלא יראו

ולא יכולתי – הַרִיק אינו מתמלא מְרֵיקוּתוֹ

הוא מלא בזכרונות

במראות

בִּכְאֵב וּבִדְּמָעוֹת –

צָפוּף שם.

יושבים המסובים שרים וצוחקים

עבדים היינו

ועודינו, מוסיפים ומחייכים,

כּוֹרְכִים מַצָּה וּמָרוֹר

וּלרגע קט חודרת מחשבה קצת זרה

נִכְנַס זִּיכָּרוֹן וַעֲנָנָה יוֹרֶדֶת עַל הַפָּנִים...

ואז – נקראים לְסֶדֶר,

לוגמים מן היין וּמברכים

עד לְגַּל הזיכרונות הבא.

חיבקתי נכדים משני צִדַּי

בקשתי שישמרו עלי.

וּכמו במשׂחק הַמַחֲבּוֹאִים – לחשתי  

'מי שֶמִלְפָנַי וּמִצְדָדַּי הוא העומד',

הם באו מתוך הַרִיק

התנשׂאו מעלי ועמדו גם הם עִמַדִי –

בחג הזה כמו בחגים אחרים,

הריק הזה רק מתרחב עם השנים.

בן הארבע שר "מה נשתנה"

בעל פה למד את המילים מההגדה

ואני שרתי את מה נשתנה שלי;

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות

שבכל הלילות הייתָּ איתנו

הלילה הזה דְּמוּתְךָ חסרה

וכך זה יהיה גם בסדר הבא...

מזגתי לי כוס חמישית של יין

וְשָתִיתִי לְזִּכְרְךָ.