שלשה רגעי חסד - לפינת התפוח שהעלתה אילנה

שלשה רגעי חסד

חסד עשה עמי אבי

כשהביא את הים אל תוכי.

בת שנה ומחצה

על זרועותיו של אבי

ראיתיו לראשונה – את הים

דרך עיני הוא חדר אל לבי

ומאז הוא שם.

הוריד אותי אבי

הניחני על החול החם

צבעו היה כצבע תפוח מוזהב,

מגעו נשאר חקוק באצבעותי מאז

רך ונעים למגע

כמו פרוותו של הכלב

שהיה לי למשחק.

השמש ירדה לאטה

שכינה ריחפה שם סביבי

ואני צעקתי בחדווה

(כך סופר לי),

ומאז

לבי הוא הראי

המשקף את הכחול

של הים הגדול.

=====

ימים רבים ליד מיטתה ישב

היא גססה לאטה

והיא רק ילדה,

טרם ראתה עולם.

סיפרה לו חלומותיה

והוא סיפר לה על פלאי תבל,

סיפר על פירמידות

על יערות עד,

תיאר לה נהר רחב ידיים

במימיו ספינות משייטות.

את הים הכחול הביא אל חדרה

עם הלויתן שצולל במימיו.

סיפר על ציפורים שכנפיהן צבעוניות

וכשהן עפות הן כמו קשת בשמים.

כשנפטרה –

הוא הלך לדרכו,

הוא לא סיפר לה

כי עיוור הוא

מיום היוולדו.

=====

עירומה היא עמדה על שׂפת הבור

ילדיה את רגליה חיבקו,

עשה עמדי חסד –

אמרה לקלגס,

שרובהו כיוון אל לבה,

אל תהרגני לעיני ילדי

הרחק אותם ממני,

שלא יראו את מותי –

בבקשה.

נענה הקלגס לבקשת האֵם

ירה בשני ילדיה

גולגלתם רוצץ.

וכשהתגלגלו את תוך הבור

ירה בלבה

וגופתה את גופותיהן הקטנות כיסתה.

תפסה אותי ביום טוב,

אמר בלבו הקלגס,

עשיתי עמה חסד

כפי שבקשה.