שָרָב

שָרָב

שמי עופרת כבדים

הונחו על העיר,

החום זרם בין הבתים

התפתל ברחובות

התנקז אל הצמתים

יוצר בדרכו שלוליות מַהֲבִילוֹת.

אדים לוהטים ריצדו על הגגות

הם עלו מן האספלט השחור

ויצאו בִּ"מְחוֹל הַאֵש"

דממה הַיְּתָה בכל.

העיר המעולפת, שרבצה

תחת הלהט שֶאִיֵּם להחניקה

רצתה לטבול בים שלרגליה,

צבעו היה אפור ירקרק

כצבע הָרָקָב.

ריח אצות שהרקיבו

עלה באפה –

בסלידה היא נסוגה ממנו

הסתגרה בתוך עצמה,

עד יעבור זעמו

של שרב.