הפצע הפתוח

כל פעם שאני נופל
אני מבולבל כמו בערפל
כל פעם שאחרת אומרת לא
אני נזכר שאמרת לי בוא.
כל פעם שהדחיה מגיעה
מרגיש שוב את אותה הפציעה
הפציעה שאינה מגלידה
שבפני התרופות היא עמידה.
אותו הפצע שעדיין מדמם
שכלום אותו לא מעמעם
לא הפכת להיות זכרון רחוק
את עדיין אותו כאב מתוק.
זה שחודר עמוק אל תוך הלב
שאת האנרגיות ממך חולב
היית האור בקצה המנהרה
היית התשובה כשהיה לי רע.
עכשיו נותר לי רק הזכרון
של אותו הרגע האחרון
שבו את אמרת לי "לך"
מאז אני מת רק בגללך.