באביב אין געגוע לסתיו - לפינת התפוח

יושבת יגעה על ספסל, מוקפת שקיות קניותיה

מעט העלים על העץ בדמדומים האדימו

על האדמה רובם נכתשו, האפירו

עם רוח סתווית עדיין מתחשבת

דמעות ראשונות בצר לה

אוספות את הימים האחרונים

ילד קטן קרב, אוחז ביד אימו

בידו השניה בכלב זעיר

ולילד כובע –

סרוג פסים בצבעם אביב

עם פונפון מעלה

חרוט זקור ככובעו של ליצן,

גם לכלבלב – סודר,

אותם פסים אותו כדור-צמר

משלים את פונפון זנבו בקצהו ...

וצחוק מתגלגל - - הכל נשכח

ונזכר הכוח לקום, לשאת משקל

כמו לא היה סתיו.

אם לא היה פונפון,

אולי היה רק חיוך

סולח