שירים

תשעה חודשים של דאגה וחסר
שנים של יאוש וכאב ללא חסד,
באהבה קיבלתי את כאבי הלידה
וויתרתי על הזריקה.

עכשיו ילדי בין זרועותי שוכב
וכבר הוא מיבב,
שנים חיכיתי למבט שנוגע
ולחיוך התמיש שלא פוגע.

הגיע הזמן לאסוף את חיי
להרגע ולטפל במכאוביי,
אמי, בטיפולה המסור בי מעודדת,
את סבתא, אני בוכה וצוחקת.

* נכתב והוקדש לסמדר רביב

תגובות