חזרה ליצירות
סיפורים

האהבה הנוזלית של שירה

משה ח. | (07/09/2006 17:17) | 120 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
התחלתי להרגיש הרבה אהבה פתאום. נזכרתי בהמון אנשים שהיו חברים טובים שלי אבל הם הלכו לי לאיבוד. זו אהבה מאוד נוזלית, כמו שהייתי בטיול במערה וחשבתי שאני תיכף מתה אבל זה היה כי אני קלסטרופובית. וחשבתי לי איזה כיף לי שיש לי חברים שאוהבים אותי והם כאלו חמודים, והתגעגעתי אפילו לאחים המעצבנים שלי.
האהבה הזו נוזלית  גם כי היא גורמת לתגובות בלתי רצוניות כגון דמעות בעיניים שלי כשאני חושבת על החברים ההם, וגם כי כמו נוזל- היא כל פעם מקבלת צורה אחרת, של מצב הרוח בו אני נמצאת.
שלשום חשבתי על חברת ילדות שלי שלומדת בבית ספר אחר והנה אתמול פתאום נפגשנו באוטובוס. היא שאלה מה שלומי ואמרתי הכל בסדר, כי שמחתי לראות אותה כל כך שכבר כמעט בצבצה לי אהבה נוזלית בעיניים אבל אז היא הייתה צריכה לרדת בתחנה שלה. ואמרתי "הכל בסדר" אבל זה לא נכון, רק שלא נראה לי מתאים לדבר בכנות כזו באוטובוס.
אחרי שהיא ירדה העלתי לעצמי זכרונות שלנו מהיסודי ומשיעורי בלט ואיך היינו פעם שכנות ושיחקנו תפסוני ומחניים ועוד כמה משחקים שלמדתי בצופים. והתעצבתי קצת לחשוב שלילדים שלי אני לא ארשה לרדת לבד למטה כי מי יודע אילו אנשים פסיכיים יהיו שם למטה ויארבו להם. ושוב הרגשתי אהבה נוזלית לילדים שעוד אין לי.
יוצא לי לחשוב עליהם דיי הרבה.
אני רגילה לדמיין אותם איתי ועם תמר ביחד אבל תמר תיכף הולכת ממני למרות שלא רבנו ואף פעם כבר לא תהיה האמא של הילדים שלנו יותר. אז אני מנסה לדמיין אותם איתי ועם מישהי אחרת ולא מצליחה, אז אני מדמיינת אותם איתי לבד.
והם מסתכלים עלי קצת בכעס כי אני לא נותנת להם לרדת למטה. אבל אני מבינה את עצמי בתור האמא שלהם כי אני לא רוצה שאיזה פסיכי יגנוב אותם ממני.
אז שקעתי לי במחשבות וכמעט פספסתי את התחנה שלי. הלכתי לשיעור בלט וחשבתי איך תמר רוקדת יפה ועושה שני פירואטים רצופים. היה לי שיעור ממש רע כי דמיינתי איך היא הייתה מסתכלת עלי אם היא הייתה רואה את השיעור ואם היא הייתה אוהבת אותי יותר בעקבותיו או פחות.
והעציב אותי לחשוב שנראה לי שבאמת, היא כבר אוהבת אותי פחות.
ובאוטובוס חזרה בכיתי אבל זו כבר לא הייתה אהבה נוזלית.
 
 
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות.

תגובות

חזרה ליצירות