חופשה באילת.

גם השנה יצאנו לחופשה
עם הילדים וכל המשפחה,
אבא השיג דיל הכי זול שאפשר
במלון באילת, באמצע המדבר.

אמא ארזה את כל הגרדרובה
10 שמלות, 4 בגדי ים וכובע,
9 זוגות נעליים, תכשיטים ובשמים
בתקווה שיספיקו הארונות היכן לשים.

אבא לקח רק חולצה אחת ומכנסיים,
סנדלים, מסרק ומשחת שיניים,
הילדים לקחו 7 שקיות עם נשנושים,
לא בטוח שיספיק האוכל שבמלון נותנים.

המזוודות של אמא בקושי נכנסו לבגש'
מזל שאבא השבוע קנה אוטו גדול וחדש,
כך שנשאר בפינה מקום קטן לשים
גם בגדי הים של אבא ושל הילדים.

תרמוס הקפה, הפירות וג'ריקן מים,
תיק האוכל לדרך שמנו בין הרגליים,
שמלות הערב של אמא על הידיים
וכך יצאנו לחופשה לאילת, ליומיים.

יום שלם נסענו וכולם ישנו בדרך,
אבא נהג וידע את הדרך, רק בערך,
כך שטעינו וכמעט הגענו לצפת,
במקום לנסוע דרומה ולהגיע לאילת.

רק במזל, הגענו מאוחר בערב למלון
ואז התברר בקבלה שאין כבר מקום,
כי באנו מאוחר ונתנו החדר לאחרים
אבל יש להם מחסן לאחסן את הדברים.

העובדים בקבלה היו מאד נחמדים
והבטיחו שמחר מתפנים חדרים,
אז הלילה יאפשרו לנו בלובי לישון
ובבוקר יעירו אותנו ליום הראשון.

התברר שהמחסן למזוודות של אמא
קטן מידי ולא כולם ייכנסו פנימה,
שאר המזוודות שמו בחדר המנהל
וכך נוכל לישון בשקט, בעזרת האל.

עד שיגידו לנו מתי ואיזה חדר יתפנה,
הלכנו לארוחת בוקר ושתינו קפה
ולא תאמינו כמה סוגים ואיזה מבחר
ואמא אמרה: קחו הכל, שתשבעו עד מחר.

מכיוון שבצהריים ובערב לא אוכלים,
מלבד השקיות מהדרך עם הנשנושים,
כי האוכל במסעדות כאן מאד ביוקר,
אז אכלנו באמת מהכל בארוחת הבוקר.

אמא והילדים העמיסו על הצלחות
מכל הסוגים ולא סתם, בכמויות,
רק אבא לקח לחמניה אחת וגבינה,
קצת סלט חסה, כוס קפה עם עוגיה.

הוא אמר לנו שהוא לא רעב בכלל
גם בבית כמעט ולא אוכל בדרך כלל,
אבל אם חשבתם שאמא והילדים
אכלו רבע ממה שלקחו, אתם טועים.

סוף-סוף בצהריים הודיעו שיש חדר,
אבל אמא אמרה שזה מאד לא בסדר,
שיש בחדר רק ארון קטן ואיזה מגירה
ואיפה תשים את כל הגרדרובה שלה?

אבל במלון הם היו אלינו מאד אדיבים
והסכימו שעד שנעזוב נשאיר הדברים
במחסן, ואין מה לדאוג, הם לא מפריעים
וכל הזמן יש בסביבה מאבטחים ושומרים.

הוצאנו מהמזוודות רק את בגדי הים
לפחות להתרחץ בבריכה, כי היה מאד חם,
אבל מה לעשות, שדווקא היום
מוציאים את המים לעשות ניקיון.

אבל הבטיחו שמחר הכל יהיה כרגיל,
יהיו מים נקיים לשחות וגם מציל
ולמרות שהסברנו שעוזבים כבר מחר,
אין מה לעשות, לא עזר לנו שום דבר.

בערב הילדים ביקשו מאבא שקצת נצא
לפחות לקנות לילדים פיצה ולהורים קפה,
אבל אמא אמרה שעוד נשארו פירות
מהדרך לכאן, למה עוד פיצה לקנות?

כמובן שלא יצאנו והשתעממנו בלובי
והילדים שאלו בעצב: איזה מן הובי
זה לשבת סתם ולהסתכל לתקרה?
ואמא אמרה שזה בכלל לא נורא.

כולנו הלכנו לישון כבר לפני עשר
אמא אמרה לנו שזה בהחלט בסדר,
כי מחר צריך לקום מוקדם לעזיבה
וצריך עוד לארוז את כל הכבודה.

אחד הילדים שאל בקריצה את ההורים,
אם לקחת הביתה כמה מגבות וסדינים
ואמר שקרא במפורש בכל העיתונים,
שככה עושים במלון כל הישראלים.

בבוקר אבא הלך לשלם בקבלה
ואנחנו בינתיים הלכנו לבדוק בבריכה
אם באמת הם קיימו את ההבטחה
והתאכזבנו שהבריכה עדיין ריקה.

יחד הוצאנו מהמחסן את הגרדרובה,
כל המזוודות של אמא ואת הכובע,
העמסנו על המכונית ושמחנו לשמוע
שאבא מבטיח שבדרך יקנה לנו סודה.

אבל אמא אמרה שעוד נשארו מים
בג'ריקן שהבאנו ושסתם עמדו יומיים
ויש עוד כמה פירות לא מקולקלים,
אז אין צורך לקנות עוד סתם דברים.

בדרך חזרה הביתה אבא כבר ידע
איך לנסוע נכון בלי טעות ותקלה,
אבל כשהגענו, אמא אמרה ששכחנו מזוודה
דווקא זו עם השמלה האדומה והיקרה,
מה יהיה? מחר בערב הם מוזמנים לחתונה.

הילדים שמחו וצהלו כאות לנקמה,
שאמא אפילו סודה לא הרשתה
לקנות בדרך החמה והארוכה,
מאילת לבית ועוד בחופשה.

אבל סך הכל ממש נהנינו בחופשה
חבל רק שהייתה כל כך קצרה,
לא מספיק יומיים בשביל כזו גרדרובה
עם כל כך הרבה בגדים ועוד כובע.

אבא הבטיח שבשנה הבאה נצא לחופשה
לחו"ל ולא למלון באילת היקרה והחמה,
נטוס אולי לפינלנד הרחוקה אבל קרירה
ושם לא צריך סודה ולא ג'ריקן שתייה.

שם נשהה לפחות שלושה ימים
וזה בטוח ששם יש מספיק חדרים,
עם הרבה ארונות לכל הבגדים
ולאמא יהיה איפה אותם לשים.

בינתיים נספר לכל החברים ושכנים
שהיינו יומיים באילת והיה נעים,
נחנו, אכלנו, שחינו והמון בילויים
ואנחנו הסתפקנו בהנאה שהם מאמינים.