גופי ואני כאן ועכשיו

גופי ואני כאן ועכשיו / ©רבקה ירון

עַד לֹא מִזְּמַן, כָּךְ נִדְמֶה לִי, הַהוֹוֶה הָיָה זְמַן מִתְמַשֵּׁךְ וְהֶעָבָר

כְּשֶׁהֵגִיחַ חִבֵּר בֵּין הַקְּטָעִים שֶׁהִתְעַמְּמוּ. הֶעָתִיד נֻחַשׁ מִתּוֹךְ

הַהוֹוֶה, הַהַרְמוֹנְיוֹת הִתְאִימוּ עַצְמָן (פֹּה וָשָׁם הָיוּ צְרִימוֹת קְצָרוֹת

לְמַדַּי) וְהִתְהַלַּכְנוּ הֵיטֵב גַּם בְּעִתּוֹת קְפִיצוֹת. לֹא הָיָה מֻשְׁלָם

אֲבָל הָיָה טוֹב, תּוֹצָאָה שֶׁל צִפִּיּוֹת סְבִירוֹת. חָגַגְנוּ, הָאֱמֶת

וְהָאֱמֶת עַכְשָׁו מַפְתִּיעָה מִדֵּי רֶגַע בַּמִּגְבָּלוֹת שֶׁגּוּפִי מֵטִיל עָלַי

כְּמוֹ אוֹמֵר לִי שִׁנִּיתִי, הִשְׁתַּנֵּיתִי, תְּנִי לִי לִתְמֹךְ בָּךְ בַּקֶּצֶב שֶׁ

סִגַּלְתִּי, לֹא שַׂמְתְּ לֵב אֲבָל הָיִית אִינְטֶנְסִיבִית מְאוֹד וְשָׁחַקְת

אֶת יְכוֹלוֹתַי אֶת יְכוֹלוֹתֵינוּ. וַאֲנִי מַקְשִׁיבָה לוֹ בְּאֵין בְּרֵרָה

וְנִתְקֶלֶת בִּגְבוּלוֹתָיו בִּגְבוּלוֹתַי

וַאֲנִי עֵרָה מִדַּי כָּאן וְעַכְשָׁו

לִגְבוּלוֹתֵינוּ 

----

רבקה

---