מנחת אהבה

מנחת אהבה

מתוך המלחמה לקחה אותו

נשׂאה אותו בזרועותיה,

ראשו שמוט

בין ידיו הריקות,

חיפשה מקום להניח גופו

אֵי העצים לעולה?

הגישה אותו מנחה לנערה,

הוא טרם ידע אהבה – אמרה

נער היה.

הוא כבר לא ידע אותה,

לחשה הנערה

ולא שָעָתָה לַמִּנְחָה.

כשלו רגליה בְּטַפְסָה על ההר

להגישו לאלים בקשה,

הוא טהור – אמרה

עדיין לא טֻמָּא.

מתוך גביע בדולח

לגמו האלים נקטר

ולא שָעוּ למנחתה.

אפסו כוחותיה

כבדו זרועותיה מאד.

אלוהים!

זָעַקָה זְעָקָה נוראה,

קח אותו אליך –

זו מנחת אהבתי

קבל את בני יחידי.

שערי שמים נעולים

אל נקמות לא הופיע

לא שָעָה למנחה.

והיא עדיין

נושׂאת אותו איתה

ואין עצים

וגם לא מַאֲכֶלֶת

רק קורבן

רק בנה

יחידה

אשר אהבה...