אפרודיטה

אפרודיטה

מקצף הגלים עלתה

והיא יפה מכל יופי שהיה,

אֶרָס הניף חניתו

ובא אליה

אַדוֹנִיס כבש אותה

גיבורים נפלו לרגליה

יופיה סינוור עיניהם,

אך זֵאוּס -

לְכִּיעוּרוֹ של הֶפַּיְסְטוּס

נתן אותה.

ישבתי לחופו של אותו הים,

שם בקפריסין

וראיתי אותה עולה - והיא אלה.

מלבושה קצף גלים

לא הסתיר שדיה הזקורים

גילה את יפי חמוקיה

והם היופי האלוהי

והם האהבה -

ואני בקשתי לראות אותם.

היא פרשׂה אותם לפני,

הביאה אותי לפני אֶרוֹס -

זה בני, אמרה,

חַבְרִי אליו

ולא ידעתי לדבר בשׂפתו.

לקחה אותי ובסבלנות אין קץ

למדה אותי

רזי היופי

ואת סוד האהבה.

כעת גם את אלה,

אמרה לי.

קטונתי,

אַפְרוֹדִיטֶה יש רק אחת.

היא חזרה אל קצף הגלים

ורק את חיוכה

השאירה לי

שם על החוף

בקפריסין.

מק