"כיוונים" / יעל שוורץ

ברגעים אלו ממש, עת חולפים מעלינו עננים, ציפורים ומטוסים, יוצא לי לחשוב לכמה רגעים על מהותו של הכיוון בחיינו. זהו הזמן הרשמי למחשבות ולפילוסופיות נשגבות. זהו זמן תליית הכביסה על החבל של הקרוסלה שליד הקראנווילה שלי. ארבע כיוונים יש לה לקראנווילה, כנגד ארבע רוחות השמיים, כנגד ארבעת כיווני השכנים ועוד כנגד ארבעי - כיוונים שונים היכולים להתפרש כטוב בעיני כולם. כל אחד והכיוון שלו. כיווני שלי, לאן? אני מביטה לכיוון הכביש הראשי. בינו לביני ישנה מסילת ברזל לרכבות, ישנה סוללת עפר הנערמת והולכת על ידי משאיות גדולות. ישנו הכביש המוליך לישוב הזמני. ויש בוץ.אחרי ששנים התרגלתי לחולות, בשבילי זה הרבה בוץ. אני חושבת מעט על הבוץ. כמה חשיבות אנו תולים בו בתקופת החורף ואיך כבמטה של קסמים הוא נהפך לעפר ואבק פשוט בתקופת הקיץ החמה. הניגודיות הזו הניגודיות הזו היכולת להשתנות הזו. שינויי כיוון? אני מביטה שוב אל הכביש הראשי ועל המכוניות הנוסעות בו. אלו הבאים מכיוון צפון, מכיוון המרכז – מעיפים מבטם אלינו, אל אתר הקראנווילות הזמני הנמצא מימין הכביש. ואלו הבאים מכיוון דרום – מבטם פונה אלינו לכיוון שמאל. האם הכיוונים גם הם אומרים משהו? היש כאן אולי מגמה פוליטית נסתרת? כיוון הרוח משתנה. אני מעיפה שוב מבט למעלה לשמיים ורואה את העננים ההולכים ומכסים את התכול. אולי אשנה את דעתי בעניין הכביסה - אני מהרהרת. אולי אחפש כיוונים חדשים.