הסגרי

ירושלים תהיה לך תקווה אחרונה

לכי שמה, לבשי פנים מעורלות בסודות

צבעי עינייך מבטים עלומים, כסי

והצניעי שחורותיך.

דברי אליו חרש.

שאלי אותו

על קורותיו במחוזות הכאב

האיצי בו להגליד במציאות מתייפחת

אל כוס הקפה ממנה ילגום,

בעודו מוודא קורבן

באישונייך אָת

הקפיאי עברך.

היי תמה צייתי למזג האוויר בצעיף ערב

דובבי אותו עד תום, כמעט,

תמותי על שפת הדרך מקרירות

אדישותך תאמן אותו למרחקים שבינו לבינך.

שאלי עד כמה יהיה מסוגל

להיחנק מנאמנותך ולקחת  

שירים אינספור על מצפונו ובגורל

האם הוא מאמין ומשרת

בנחת. בקשי לצפות בגופו

געי בו ביד חוקרת לא חושקת

עד כמה שזה ניתן.

צרפי אותו בהססנות

יתכן שקולו יקרא בשמך הדוּקוֹת

וירעד צלך מחוסר ודאות,

לבסוף תבחרי שיבחר בך, ואז

כשלא יכיר אותך לחלוטין

תסכימי

להיות עמו לבדךְ.

תקווה אחרונה תהיה לך בירושלים.

השם ישמור

תהיי ה ג ו נ ה עד יום שמחתך ושירה

כלולה לבנה

במפתחיה תוסיף לצרוב.

כל מה שלא עשית

תעשי לךְ בירושלים,

היי קשה. כבלי אותו שורך סביב