ימי החופשה.

   ימי החופשה.

              מאת זיגי בר-אור

אלה הם ימי חופשה,

בן גוריון תוסס נוסעים,

ואני יושב מול המחשב

מזיע ושובר את ראשי

לאן כדאי לי מחר לטוס.

המסך מלא עם הצעות

עם טיסות זולות מאד

מלונות בהם הכל כלול

ואני יוצא מזה מבולבל

הם בכלל לא מפרטים

מה כלול בהכל כולל

ואם אמשיך להתלבט

תקופת החופש תיגמר

ואני בסוף בבית אשאר.

באומץ קיבלתי החלטה

לא פשוטה אבל חכמה

דווקא לים המלח אסע

ליהנות ממתיקות המלח

ואולי שם גם אדוג דגים

אתמרח בבוץ השחור

אז ארגיש ממש כמוהם

וגם אוכל אחרי החופשה

לצאת יחד איתם להפגנה

כעת הבנתי מזה הכל כלול.

המלון הזה, משהו משהו

לא צריך כלל ללכת ברגל

כל היום נוסעים במעלית

לבריכה וגם לחדר האוכל

ששם כולם כמעט ערומים

ומקבלים מזה גם תיאבון

וחזרה לחדר שוב במעלית

שבתוכה תמיד זה שמח.

לא ראיתי מימי כה הרבה

ילדים קטנים עם לחמניות

כאילו שיהיה רעב בארץ

ולא הספיקה להם הארוחה

אז שאלתי ילד, בשביל מה

ענה בצעקה שאמא אמרה

שיש עוד שעתיים לארוחה

ובטח נהיה רעבים עד אז.

בערב היו מופעים משגעים

וכל האורחים היו לבושים

כאילו הם בתצוגת אופנה

ואני עם גי'נס התישבתי לי

בין שני זוגות שלא נדע

אלה משמאלי, ממש נורא

הסריחו מהבוץ המלוח

כנראה שהתעצלו להתקלח

והזוג מימיני מאד הסריחו

משום בצל שאכלו לפני כן.

ואז בהפסקה של המופע

נדלקו האורות ורציתי לצאת

ולפתע הנה מה רואות עיני

ממש שם, בשורה האחרונה

יד מנופפת לשלום בכיווני

כמעט התעלפתי שראיתי

את דודה פאני עם המתופף.

כן, זה הם, אז רצתי אליהם

לברר מה הם עושים כאן

ענתה שקיבלה רישיון נהיגה

ובמכונית שלה לנהוג רחוק

והיות וראו שהכל כלול כאן

החליטו להישאר שבוע.

למחרת עזבתי מהר הביתה

ונשבעתי שבחופשה הבאה

שתהיה אם אזכה בעוד שנה

אדרוש מהחברה המשווקת

את רשימת שמות הנופשים

לפני שאחליט היכן להינפש.