יצירות אחרונות
את וציפרים (1 תגובות)
יצחק אור /שירים -22/11/2024 16:12
אַבְרָהָם אֲבִי הָאֻמָּה/ מאת: אהובה קליין (c) (2 תגובות)
אהובה קליין /שירים -22/11/2024 15:57
מחשבות☄ (1 תגובות)
ולריה גונצרוב /שירים -22/11/2024 15:52
פרנקלין (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -22/11/2024 15:24
שבת המלכה-מוקדש לדני האהוב-שלא תדע עוד צער-אמן (9 תגובות)
מרים מעטו /שירים -22/11/2024 10:11
פּוֹנְדֵרוֹסָה (2 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -22/11/2024 07:23
משתתפת בצערו של דני זכריה עם מות אמו (8 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -22/11/2024 07:10
ביקור כה מפעים (10 תגובות)
דני זכריה /שירים -22/11/2024 06:35
בגיל שבעים נפגשנו (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -21/11/2024 22:10
געגועים לצבע שלי (3 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -21/11/2024 21:57
סיפורים
ביטלס, בקסטריט בויז ואלוהיםאני בודק את האוטו לאורכו ולרחובו כמו מכונאי מורשה במוסך בוטיק ביפו. המראות מכוונות בצורה מוגזמת לכיוון השמש כאילו היא צריכה עזרה בחנייה אחורית,
הכיסא והגה נראו כזוג שאינו מסוגל להיפרד לאחר דייט רומנטי, והתחנות היו מכוונות
לתדרים שאף תחנה ערבית לא הסכימה לקבל. ככה מתנהל כל בוקר לאחר שהאישה לקחה את הרכב לסיבוב קצר. חצי שעה
לקוסמטיקאית מוביל לבוקר שלם של תסכולים, וזה עוד לפני שהפעלתי את הוויז. הכול אני מוכן לסבול מלבד שינוי התחנות, שתקרב את הכיסא עד למנוע, ושהמראות
ישמשו לאנרגיה סולארית במקום לעזרה, רק אל תהרסי לי את הסידור הקבוע של הרדיו. הוא
סונן במשך שנים לכדי שלמות שאין לשנותה, גם אם שכחו לשים את ה"לא" לפני "תנאף". תחנה ראשונה – 88FM – צורך אחד בלבד, יום
שישי, ארבע בצהריים, בדרך לביקור אצל סבא, שעה שלמה של "ביטלס". תחנה שנייה – גלגל"צ – כמו ערוץ 2 בטלוויזיה, צריך לספוג את הבינוניות
העכשווית. תחנה שלישית – 99FM – כדי שתהיה תחרות לשיר
המאוס היומי של גלגל"צ. תחנה רביעית – לב המדינה – להרגעת הצורך הים תיכוני או המזרחי או הסלסולי
שמקונן בי ובוקע כל תקופת זמן בלתי ידועה. תחנה חמישית – תחנת דיבורים שלעולם לא אשאר בה ליותר משלוש שניות, חוק
השלוש שניות, באוטו שלי אין דיבורים, רק שירים או דיבורים שמובלים לשירים. "אני רוצה שזה יהיה ככה", שרו הבקסטריט בויז וידעו בדיוק מה
גבר צריך. ואם הצלחתי לשלב את הבקסטריט בוזי עם המילים "גבר" ו"צריך" אז אולי באמת יש
אלוהים. בקישור מאולץ או קוסמי כשהגעתי לתחנת רדיו לב המדינה, בדיוק בקע קולו של
אלוהים מבעד לגלי האתר. כמובן שזה לא היה אלוהים עצמו, אלא שליחו המוסמך מטעם הפקולטה
לענייני אלוהים גבוהים. התכוונתי להמשיך באיכון המערכת, כיוון שיצר השמח עדיין לא קונן בי למנת
מזרחית גדושה במטעמים, אך המשפט "רק 254 ₪ ב36 תשלומים ותקבלו את הקמע החדש
של רב שלא אוכל לומר את שמו". פתאום כל הכעס שאגרתי באצילות כלפי אשתי התפוגג לו, שזהו פלא אלוהי
בפני עצמו, והופנה כלפי האדם הרדיופוני שהחלטתי לא לתת לו אף שם תואר מלבד זה.
בגופי החלו לצמוח רעידות שמקורן נטוע בילדותי בתהליך מכירת ספר תורה בעשרות אלפי שקלים ביום
כיפור. היום הקדוש ביותר ליהודים, הוא היום בעל תג המחיר הכי גבוה של ספר התורה,
ממש כמו מלונות בוטיק בקיץ ואבוקדו בחורף, לכל דבר יש את העונה שלו בה המחירים שלו
עולים. פלא שאין עדיין השוואת מחירים לספרי תורה ומוצרי דת נלווים, זאפ השוואת
אלוהים. באמת שכבר לא אכפת לי, איש איש באמונתו יחיה, איש איש לפי רצונו יעשה
ואיש איש אחרי נבכי מוחי יהלך. אך מה שמפריע לי באמת היא העבודה שסבא סבא את
חסכונותיו מכלה, מר גורל ונער אכזב את תקוותם ישקיעו בזה, ומוכת יגון ואדם לא שלם
יקבלו תשובתם ממתחזה. מי שרוצה שיתרום ומי שרוצה שייקח אך זאת אספר לכם בוודאות, באמונה
שלמה, ובסיפור עם שלא ישכח, אלוהים לא גובה באשראי או תשלומים, וזאת יכולים לומר
לך המתרחצים בים המלח שאינם פוחדים מפעולת תגמול אלוהים נוספת, כמו עמורה יצוקה או
סדום איתן. בכל מקרה נזכרתי שרוב הזמן אני בכלל שומע דיסקים באוטו. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |