צלילי אהבה

מנקודת השבר הגדולה בעולם

קולי בוקע חרש

בוקע מתוכי ומצרף צירופים

מייחד ייחודים, נוסק לגבהים

ושב אליי.

משהו בי נרגע, עולה ונשטף

מותיר את גופי כקרקע פורייה-

לקליטתם של חיים חדשים.

הוא שולח בי זרם של מים חיים

להשקות בו את פרחי הגן,

גני שלי.

מקום בו הצבעוניות מכסה את פניו של החושך

ובפריחתו נולדים עוד ועוד תווי נגינה על אדמתי,

פרחי חיי.

שלושה שותפים באדם-

ובאופן הזה כך גם שיריי נוצרים.

כאשר זיווגם של הצלילים עולה יפה

שם, בקודש הקודשים,

נוצרים חיים.

אז מעלה בזיכרוני את נקודת השבר הגדולה בעולם

ולפתע מוצאת בה את נחלתי

שם, באותה נקודה יקרה-

שורש זיווגה של אהבתי.

מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים)