לא הכל מצליח

בנין בית החולים נמצא קילומטרים ספורים מן העירה ברשטסגאדן הידועה לשמצה. מוזר היה לי להגיע למקום זה כדי לעבור ניתוח הוצאת גידול במוח, אך הגעתי לשם.הפרופסור האיראני הקביל את פני ב"שלום" וחיוך רחב, תוך שהוא מציין כי רבים מן הפציינטים שלו באו מתל-אביב (למה "תל-אביב" ולא "ישראל",אינני יודע).

תשע קומות הבית חולים המו אחיות ורופאים צעירים לבושים חלוקים לבנים מגוהצים וכולם נראו גרמנים. מאידך רוב הפציינטים היו מן העולם המוסלמי, ממלזיה במזרח  ועד מרוקו במערב, אך בעיקר איראנים.

מעלית נפרדת הובילה לארבע קומות המרתף וניתן היה להיכנס בה רק בעזרת כרטיס מקודד.הדבר היה די מוזר בעיני.מדוע קומות המרתף כה סודיות? מה יש שם? מדוע משאיות פורקות שם מידי יום מיכלי זכוכית ענקיים ואטומים?

לפני הניתוח הוזמנתי לשיחה עם ה"קוסם", המנתח המהולל שהיה לשם דבר בעולם  המנתחים הנוירולוגים.בפנים מחויכות וב"שלום" הוא הקביל את פני בלשכתו בקומה התשיעית שהיתה מוגנת רק על ידי מזכירה גרמניה אדיבה. חדרו של הפרופסור היה גדול למדי ובו כמה ארונות ספרים, תמונה אחת בלבד בצבעים דהויים  ורק השטיח הפרסי  בצבעי חום ואדום  שבר את המונוטוניות האפורה.לאחר שיחה קצרה ירדתי לחדרי במדרגות תוך שאני מתבונן בעיצוב הבניין מבפנים.מעט מאד ריהוט פשוט ויעיל, כמה תמונות מודרניות – הכול  באפור, לבן או קרם. בעיקר התרשמתי מן הפסלים הלבנים הפזורים בכל קומה שגרמו לי מעט צמרמורת. חלקם הזכירו לי דתות שמקורן בפרס אך כמה מהם הזכירו לי את "האומנות החדשה" של הרייך השלישי .היה באווירה משהו פגאני ומאיים.

כמה ימים לאחר הניתוח –שאינו זכור לי כלל- , בעודי מנוקב זריקות קורטיזון, התחלתי לחשוב ולחשוש.מי יודע מה נעשה בראשי? הרי כולם כאן איראנים או גרמנים. אולי לא טיפלו כראוי בגידול? אולי השתילו לי צ'יפ שטני כלשהו שבבוא העת יהפוך אותי לזומבי צייתן כדי לפגוע  באנשים יקרים לי? אולי כל המוסד הזה הוא קופרודוקציה איראנית-גרמני שמטרתה להחזיר את שלטון הרשע של "הגזע הארי" ? מי יתקע לי שאין מייצרים זומבים למעלה ונשק להשמדה המונית בקומות המרתף? התחלחלתי.

כעבור מספר ימים ,בתום הטיפול, הוזמנתי לשיחת סיכום ללשכתו של הפרופסור האיראני כשאני כולי חדור אימה ופחד. "שלום" הוא שוב אמר לי "הניתוח הצליח ואתה יכול לשוב לחיים נורמאליים בירושלים" (הפעם לא אמר "תל-אביב"! צביעות איראנית או רהב טבטוני ). גמגמתי בלית בררה כמה מילות תודה ויצאתי.בצאתי נשמתי כמעט פרחה. ראיתי מזוזה, כן מזוזה, קבועה בדלת לשכתו, בגובה הנכון ובזוית הנכונה! בסך הכול  מנתח יהודי-פרסי טיפל יפה ביהודי מישראל!

תחושת האימה התחלפה במהירות לכעס אדיר. הרי לך: שבעים אלף היורו  ששילמתי עבור ניתוח במוסד הכי מפחיד ומאיים,איראני-נאצי-אטומי-ומה לא,  שהעניקו לי את חלחלת חיי, שהיתה שווה כל סנט! הכול הלך לטמיון! טסתי חזרה בלופטהאנזה  וחשבתי לי: לא הכל  מצליח!