תן לי רק להציץ.

  תן לי רק להציץ. מאת זיגי בר-אור

אלוהים יקר שלי, אנא מלא את בקשתי:

לאפשר לי רק את ראשי
בעוד מאה שנה, אחרי מותי,
מתוך הקבר ליום אחד להוציא,
אבל בתנאי שאיש לא יראה אותי,
יהיה מאד מעניין לראות את העולם,
מה התחדש והשתנה מאז שאני כאן,
בזמן ששוכב לי בדד בקבר ומאוד סקרן.

מה למשל לובשות כעת הנשים,
עדיין במיני, או לגמרי בלי בגדים?
האם המכוניות כבר נוסעות על מים?
האם השחיתויות בישראל ממשיכות עדיין?
האם גמרו כבר לבנות קו הרכבת לירושלים?
האם יורד מספיק גשם, או מביאים מטורקיה מים?
האם מנהיגינו הדגולים עוד ישנים, או התעוררו בינתיים?

האם סוף-סוף ביטלו את מוסד הנשואים,
וכל הנשים והגברים כעת חופשיים ומאושרים?
האם אפשרו לישראל כבר להצטרף לארגון היורו,
וכל מטבעות השקל נמכרו באפריקה לשבט בארץ זולו?
האם גם גאוני המדע בארצנו הצליחו כבר לשבט בני אדם,
ושבמציאות יש כבר לפחות אחד מוצלח כמוני שבא לעולם?

האם כבר כל ארצות ערב חתמו
על הסכם שלום וגם מקיימים אותו?
האם נפט שגילו בארץ יש ממנו יצוא?
האם את הילדים עוד עושים באותה השיטה,
או חס וחלילה גם בזה יש חידוש ואיזו המצאה?
האם כל האזרחים גומרים במשכורתם את החודש?
האם יש כבר הנחות בטיולים מאורגנים לסוריה ואירן?
האם הטלוויזיה, הרדיו, הפלייסטיישן והמחשב עדיין ישנם,
או שיש כבר ג'וקים למיניהם ששותלים בתוך ראשי בני אדם,
ונעלמו כל אלה והם רואים ושומעים הכל בראש, מיד ומעודכן?

יש עוד הרבה דברים שארצה לראות,
אם אוכל יום אחד לצאת מבית הקברות.
רק לספק סקרנותי ולראות מה מאז המציאו,
למרות שהם כולם עבורי כלל לא לתועלתי אפילו,
ואם אראה אחרי מאה שנה שהרבה כלל לא השתנה,
אבקש מאלוהים להציץ מהקבר ליום אחד, אחרי מאתיים שנה.