מַרְאֶה שֶל בֹּקֶר

               מוקדש לגלי,

             שמתגעגעת כבר לסתיו שמבשר את בוא החורף

מַרְאֶה שֶל בֹּקֶר

כְּמוֹ מָסָךְ נִתְפָּלְגּוּ הַשָּמַיִם

שֶׁמֶשׁ זְהִירָה –

צְעִירָה וּזְהוּבָה

הֵצִיצָה מִבֵּין הַקְּפָלִים,

שָׁפְעָה אוֹרָה

מִבַּעַד לְעַצֵי הֶאָשׁוּר הַגְּבוֹהִים.

הַסְּתָו, שָׁחוּם וְזָהוּב

נִיבַּט בַּהֵם,

רֵיחַ פֵּירֹות בְּשֶלִים

עָמַד בַּאֲוִיר.

גֶּשֶם שֶיָרַד,

עֲדַיִן עָמַד בְּכִיכָּר,

עַלֵי שָלֶכֶת

כְּמוֹ סִירוֹת

צָפוּ עַל פְּנֵי הַמָּיִם

בָּתִּים הִשְתָּקְפוּ.

דְּמָמָה –

רַק צִיוּץ צִיפּוֹר

וְאִוְשֵת עָלֶה נוֹשֶר.