מדען

אני יושב במטבח עם הבן שלי. אנחנו מסתכלים על התמונות הישנות שלי. הם אפרפרות, אבל עדיין אפשר לראות את הפרטים. זו הילדות שלי. אני זוכר את התמונות האלו טוב מאוד.

"פה אני כבר יותר מבוגר מהתמונות שבהן הייתי ביאלטה. הייתי אז בתקופה של מדען. רציתי לדעת ממה כל דבר עשוי. באותה תקופה התעניינתי במיוחד בשענות. אבל אחרי שני השעונים המפורקים וערימה של חלקים 'מיותרים' נאסור עלי במפורש לגעת בשעונים. בכל השעונים.

אבל שום דבר לא נאמר לי בקשר ל(שעון קיר) מטוטלת. הוא עשה יותר מדי רעש ויותר מדי פעמים ביום. לפחות זה מה שהוא עשה עד שתיקנתי אותו. אחרי טיפולי הוא היה מאוד שקט... גם אני הייתי שקט מאוד כי נשארתי כל היום בחדרי. אולי לא בדיוק נשארתי, יותר ננעלתי, אך מה זה משנה?

אני לא טיפש, אני מבין רמזים, במיוחד את האלו הכואבים, לכן נשענתי על השעון שהיה תלוי בחדרי, השעון האחרון שעוד עבד בבית, והחלטתי שהשענות זה לא בשבילי. אולי אהיה איש צבע.

לאירועים מיוחדים קנו לי חולצת ניילון לבנות – בזמנים ההם בגדי ניילון היו יקרים למדי ונחשבו לביגוד יוקרתי. כמעט כל חולצות הגברים היו לבנות וזה הרגיז אותי. חשבתי שאני מעדיף כחול. אבל לפני שאצבע את החולצה בכחול, צריך להוריד את הצבע הלבן ממנה. ראיתי שאימא מורידה צבע מציפורניים עם אצטון, לכן שפכתי אותו על החולצה. אבל יחד עם הצבע ירד גם הניילון עצמו ונהיו חורים. שמחתי למדי, כי עכשיו החולצה הייתה בצבעים שונים, תלוי בצבע הקיר אליו הייתי מפנה את החורים. הוריי, משום מה, לא חשבו שהרעיון של שינוי הצבע הוא גאוני והסבירו זאת לשיטתם די יסודית...

פעם סבא אמר שאני גדול מספיק ויכול לנקות שטיחים לבד. שאלתי אותו ממה לנקות. אז הוא אמר שמלכלוך ומשערות שנדבקו בו. התחלתי לחפש לכלוך ולא כל כך מצאתי. כל הזמן הייתי משווה שטיח עם היד שלי. והיות ובעיניי היד שלי הייתה נקייה עד מאוד, לא הצלחתי למצוא איזה שהוא לכלוך על השטיח. אז ניגשתי לשערות. זה הלך הרבה יותר טוב כי בשטיח היו הרבה מאד מהן – משערות. בעוד חצי שעה סבי חזר לחדר ורק פתח ידיים לצדדים, אחר כך הביא אותן אל פניו וכיסה את עיניו, משאיר את הפה חשוף בניסיונו הנואש להוציא איזה צליל בר משמעות – חלק ניכר מהשטיח היה קירח. מזל שהשטיח היה יחסית חזק, אחרת הייתי מפרק אותו לגמרי. גם כך היה צריך לקצרו ואני נשארתי בחדרי לשבוע בלי לצאת לחצר.

בחדר, בארון קיר ראיתי ספרים של אבא. היו גם ספרים שלי. החלטתי שאני חייב קצת לשמח את אבא. אני אחליף את הכריכות המשעממות של הספרים שלו בכריכות מספרים שלי. כך קרה שכאשר אבא בא לקחת איזה ספר, הוא נחרד ממראה עיניו. במקום כריכת ספר פיסיקה מודרנית, הייתה כריכה של אגדות רוסיות עם ציור של דרקון ובחור על הסוס שנלחם איתו. במקום ספר ב-'לוגיקה למתקדמים' הייתה כריכה של 'אגדות עם הודיות'. אחרי בירור קצר, הוחלט שעדיף לתת לי לצאת לחצר.

בחצר ראיתי עץ אגוז קטן. אבל הוא היה די גבוה בשבילי כי היה קשה להשיג אגוזים. אז בערב הבאתי מסור ואחרי שעתיים של עבודה קשה הורדתי את העץ. בבוקר ראיתי את מה ש-'קרה' לעץ ושכמה שכנים כועסים מסתובבים סביבו לא מבינים מי עשה להם את 'הטובה הגדולה' בהנמכת העץ. החלטתי שעבורי עדיף לא להגיד שאני זה שעשיתי את 'המעשה הטוב' הזה.

פעם אחרת ניסיתי לברר ממה עשוי חשמל. עליתי על השולחן במטבח, פירקתי מנורה והכנסתי במקומה לתוך בית הנורה את האצבע שלי.

אחרי שקמתי מהרצפה שאליה הועפתי מהשולחן בעקבות ניסוי החשמל שלי, החלטתי להפסיק לרצות להיות מדען."