עץ היה לה...

עץ היה לה...

עץ היה לה בְּגָּנָה

על גזעו הוא חרט

בתוך לב של אהבה

את שמו ואת שמה

וגם יום ושנה.

אמרו לה –

כשגוזמים ענפים

הנותרים צומחים חזקים,

גזמה את ענפי העץ

השאירה עליו ארבעה,

אמרה – הם יִנְקוּ לְשָׁדָּה

אמרה - הם ינקו את אונו

אמרה – אהבה תָּזִין אותם

אמרה – בבוא הזמן

יצמיחו יחורים

לעצים חדשים,

הוא צחק.

בא אלוהי המלחמות

ואסף אותו אליו,

בא אלוהים אל העץ

קָטַם שרשיו -

לא יכלו הענפים לינוק לשדה

לא יכלו הענפים לקבל אהבה,

לא הזינה אותם זוגיות ברוכה.

קרסו הענפים אל תוך עצמם

נעלמו ואינם,

נשאר רק גזע יבש.

שנה אחר שנה

רוחות חרצו קליפתו

מחקו את הלב שחרט,

הותירו רק את אותיות שמו

ורישום יום ושנה,

הותירו אותה

הותירו רֶחֶם ריקה

וּתפילה שלא נענתה

אַל-נָא רַפֵא נָא לָה...