שירים

דמוים/ אילנה בר-שלום, לבמת דיון אביה

דמוי 
שירה בכוחה לרפא
אפלת סער אפורה.
קשה מלאכת השתיקה.
על גבול עולם מופלא,
מוכה בסנוורים, מזדככת
מתחזקת האמונה בלב,
צחורה ומופרעת
פורצת כבלי עצבות,
שאינם עוד נכסה הפרטי.
צרת רבים היא,
קשה ומגושמת, כפילוסופית,
החוזרת על עצמה.

למטה ולמעלה בארץ 
החיים,
האם ה' ישמע תפילתה?
מצמררת זעקת הבכי
מילים שבעות ניצחון ,
בין ערביים
שואלת למה?
בתשוקתה לכתוב ולספר,
מתערטלת 
הנשמה במציאות כואבת
והתוצאה -
גן-עדן אבוד,
דמויים נפלאים.

"על הזכויות שמורות"

תגובה של גלי צבי-ויס -
שירה בכוחה לרפא אפלת
סער אפורה.
לבטא זמני עצבות ושמחה,
תפילה הנובעת מלב.

תגובות