חִזָּיוֹן

חִזָּיוֹן/דָּוִיד דּוּדִי סָמוֹכָה

תְּרִיסֵי עֵינַי  נִסְגְּרוּ

עָצְמָתִי אֶת הָעֵינַיִם.

תְּנוּמָה אָחֲזָה בִּי,

בִּשְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם.

חִזָּיוֹן לִי נִגְלָה

מַלְאָכִים יָרְדוּ מִשָּׁמַיִם.

אוֹתִי לָקְחוּ אִתָּם,

נָשְׂאוּ אוֹתִי עַל כְּנָפַיִם.

הִגַּעְתִּי לִשְׁמֵי מָרוֹם

מוּל כִּסא הַכָּבוֹד עָמַדְתִּי.

כְּעָלַי נִדּף בָּרוּחַ,

בְּכָל יֵשׁוּתִי רָעַדְתִּי.

הָיִיתִי קַשּׁוּב וְדָרוּךְ,

לָדַעַת ,לָמָּה אֲנִי כָּאן?

אֲנִי חַי אוֹ מֵת?!

הַדָּבָר לֹא הָיָה לִי מוּבָן.

לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת,

מִיְּמֵי רֵאשִׁית הֱיוֹתִי,

שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת  מֻכָּרִים,

שֶׁל אִמִּי וְאָבִי.

אִמִּי שָׁרָה שִׁיר עֶרֶשׂ,

אָבִי קָרָא מִזְמוֹרִים.

שֶׁאַלּוֹנִי לִשְׁלוֹם אָחִי

וְשַׁלְּחוּ אוֹתִי לַחָפְשִׁי.

לְפֶתַע קַדּוּ הַשָּׁמַיִם

הִתְקָרְבָה חַשְׁרַת עֲנָנִים.

הִבְזִיק הַבָּרָק ,הָרַעַם הִרְעִים,

הִתְעוֹרַרְתִּי מִתּוֹךְ שֶׁרְעָפִים.