רגלי באדמה – רוחי –(הו! הו!) – ב...שמיים

רגלי באדמה – רוחי –(הו! הו!) – ב...שמיים

אתם  טוענים שעכשיו ינואר?

הצחקתם  אותי!

תפסיקו לבלבל את המוח! עכשיו אביב! רק תראו איזה ים היה לי בסוף השבוע הראשון של ינואר

ח-ג-י-ג-ה!

מה אני אומרת אביב?  הרגשתי  כמו...באוגוסט!

כמוני הסתובבו שום עוד רבים גומעים באושר יום קיץ שבא אלינו כמתנה,ככה פתאום באמצע חורף.

גם אני צעדתי שעה לחיזוק לב-ריאה. (נו, כמובן גם לשיפור חיטובים).

חלק מן הצועדים מכירה - "אהלן מה נשמע?"

וחלק לא... (" אהלן גם לך!. לא מכירה אותך! מה?אתה רוצה להתחיל איתי?

כן? איזה כיף! אבל לא לך.  אני תפוסה. איחרת!)

הים היה יפה מתמיד

וגליו - גם

 אט אט פילסו  דרכן במים הרוגעים סירות בכל צבעי הקשת 

 היו כאלה שעשו "סאפ", גלשו על חסקות, אני לא אוהבת כך על "חסקה" כזה באמצע הים צריכה להרגיש את החול,את הקרקע, אבל נישמתי מרחפת מעל החול מעל הקרקע בכוח הדמיון נוסקת  מעלה מעלה  מרחפת במרומים  כמו רחפן, מזל"ט

אבל כזה שלא מצלם מלמעלה שום דבר, אלא רק את עצמי,

את הבתוכו שלי, את קרבָי. את נשמתי,  את חלומותיי

הים היה כאמור רגוע ולא מסוכן לשחייה,

אבל אני במחשבותיי כמו צונאמי  הייתי גועשת ומבוהלת במקצת מן הסכנה הכרוכה

במימוש במה שעבר לי בראש. למרות הסכנה כל כך כן רוצה לקפוץ

אל השחייה המסוכנת. לאו דווקא  בים. בחיים! נו,מה שמסוכן קצת לעשות.

על מה חשבתי? על מה חלמתי?  אולי יסופר בפרק אחר.אם  אמצא אומץ...

(גוואלד! בושה! אסור!)

(אבל למה אסור? שמעתי שהבן אדם - כולל הבת חווה -חי רק פעם אחת.לא ככה?)

אז כן אני גיבורה! במילים, במה שאני הוזה. אבל לא במציאות!

על מה שמחכה לי או לעזאזל, לא מחכה לי.

על כך שאני צעירה ברוחי,למרות שכבר סבתא

(הרי  ידועה ונדושה  האמירה כי צְעִירוּת או זקנה לא נקבעות לפי מספר השנים  כי אם לפי רוח האדם.יש זקנים בני 30 וצעירים בני 80

..........אכן, כן

נסקתי גבוה גבוה....

כמעט כמו העורבים שהיו שם

שלחתי לחם-תפילותיי אל פני המים -

בתקווה שלא ברבות הימים אלא מהר ממש יחזור אלי הלחם  בשינוי  צורה: בדמות סלים עמוסים בחלומותיי שמתגשמים. או-הו! אין  שאני רוטטת רק מעצם המחשבה עליהם.

ומכאן התמונות תדברנה

חַמָה

בְּסוֹף הַיּוֹם

הִיא כְּבָר מוּתֶשֶת

יוֹרֶדֶת לְאִטָה מִן הַבָּמָה

עֲיֵפָה,

עָמוּסָת מַּחְשָׁבוֹת

וְטִירְדּוֹת הַיּוֹמְיוֹם

גַם כֹּל כָּךְ חַם בַּקַיִץ הַזֶה.

הַמַּחְשָׁבוֹת מִתְרוֹצְצוֹת

לְפָנִים לְאָחוֹר

מֻטְרֶדֶת:

מָה יְהֵא בָּעֶרֶב

כְּשֶׁהִיא כְּבַר לֹא תִּמַצֵא כָּאן,

לִכְדֵי לִפְקֹחַ עַיִן על הָּאֵזוֹר

עַכְשָׁו הִיא זוֹרַחַת

בְּצִדּוֹ הָאֲחֵר שֶׁל  הָעוֹלָם

 אָז אֲנִי

מִתְנַחֶמֶת:

מָחָר ,

תַּחֲזֹור  אלינו

כְּתָּמִיד -

בַּחוּרָה חוּשָנִית

וְלוֹהֶטֶת

עַכְשָׁו אֹמַר לָךְ :

לַיְלָה טוֹב , שֶׁמֶשׁ

לַיְלָה טוֹב, חַמָּה

הַהוֹלֶכֶת לִטְבֹּל בַּיָם

לְצַנֵּן בְּשָרָה הַלוֹהֵט.

כִּבְשָׂרִי!

*

*

*

*

8

*

8

*

*

*

*

*

*

*