בית ילדותי

הכול נשכח, כמו נמחק תחת ההדחקה.  רגליך נשאוך לבית ילדותך אך לא ראית מאום. רק שממה. באת לבקר והביקור הזה מטלטל כהוגן.

כל כך עצוב לראות את בית ילדותך

והוא איננו

רק שממה נותרה מבית וגינה

ומבעד לדמעות הנושרות

פניהם של אבא ואמא מתגלים לך

יושבים בחלון וצופים אל הרחוב

נצבט הלב למראה הזה

ועליך לרגע חשך עולמך

וואו מרים יקרה

קבלי חיבוק גדול

ממני

נורית

וואו, אומרים שאין מקריות

איזה כח בלתי מוסבר הביא אותך לשם

או כמו שאמרת - מלאך כיוון אתכם לשם.

אני לפעמים מאמינה במלאכים האלו

אוהבת אותך

נורית

אלוהים

כיבה את הכוכבים

הידיים ריקות

הדמעות נושרות

בית הילדות

רחוק

כואב