בית ילדותי

בית ילדותי/עידית אורדן-9/2/2016

בין פרחים ועצים

עמד ביתי האהוב

בו עברו שנות ילדותי.

פרדסים רבים צמחו בעיר

פרחי ההדר הדיפו לכל עבר

ניחוחותיהם  המשכרים.

פרחי הבר  בשלל צבעיהם

צבעו שדות ליד ביתי.

בסלסלת ילדותי אני נושאת עימי

את זיכרונותיי מבית ילדותי

ריחות

של בישולים ועוגות

מעשי  ידי אמי

שפשטו בכל

חדרי הבית

וטעמיהם גן עדן.

 אספר גם על הורים

אוהבים, דואגים ומסורים.

שדאגו לכל הנדרש.

שניהלו  בית

עם חוקים וערכים מוקפדים.

כבוד, נימוסים ומשמעת

היו בראש הסולם.

ולמי שלא ציית לחוקים

צפויים  היו עונשים.

אך היו גם הרבה פינוקים.

למרות מעט בקשותָי

מתנות לרוב קבלתי.

החיבוקים והנשיקות

היו חלק זעיר

מהענקת האהבה.

רסיסי סיפורים

של יַלְדוּת

משחקים  עם בובות.

מחבואים ותופסת

ברחובי הקט המכוסה בחולות,

תחילתה של מדינה ועיר.

משחקים בבתים של חברות

ללא הודעה מראש.

לנקיון  של אמי

 היה מעמד מאד חשוב בביתנו.

אך למרות ההקפדה  היתרה של נקיון הבית

ונקיון ילדיה.

אורחים  רבים התארחו אצלנו

לסעודות גדולות

ממיטב מטעמיה של אימי.

לא היה ביתי כמוזיאון.

חובה היו שעורי פסנתר וההתעמלות.

רבה היתה אהבתי

לַהתעמלות האומנותית  ולריתמיקה.

הנגינה  בפסנתר נכפתה עלי .

האזנה לתקליטים של שירי

יפה ירקוני ומרים אביגל.

ולשידורים לילדים ברדיו הגדול.

היו חלק  אהוב מאד בתקופת ילדותי.

לשם העשרת  תרבותי חויבתי גם  לקרוא ספרים

וכדי לעורר בי את אהבת הקריאה,

רשמו אותי, הורי  גם  לעיתון "דבר לילדים".

(היום אני מאד אוהבת לקרוא ספרים).

נערכו המון טיולים בנופי הארץ

עם משפחתי.

להכרת הארץ  ונופיה- לזאת  דאג אבי.

ממנו למדתי להכיר ולהנות  מיופיה של הארץ.

בתוך סלסלת הילדות 

נאספו גם חוויות מבית הספר

הפעמון  הגדול שבו צלצל השרת.

מסדרי  הבוקר עם שירי מולדת.

הרמת הדגל למנגינת החצוצרה.

 משמרות לימודים של בוקר וצהרים, ועוד ...

 הבית  שבו גרתי נעלם

ובמקומו קם לו בניין מגורים.

בכל פעם כשאני לידו עוברת

צפים  בי הזיכרונות והגעגועים

מביתי ומימי הילדות

והתום.