אני מת על גבינות.

אני מת על גבינות.

                           מאת זיגי בר-אור

אני מת על גבינות צהובות,

ויש שפע סוגים, ובמיוחד אלה

שיש בהם הרבה חורים גדולים,

החורים הם החלק הכי טעים

מכיוון שלא צריך ללעוס אותם,

זה יוצא גם הרבה יותר זול

כי החורים לא שוקלים הרבה,

החורים גם מאווררים את הגבינה

ובמקרר הקור מגיע לכל המקומות,

זה מאד בריא ואין סכנת השמנה,

כי אם יש חורים, יש פחות כולסטרול,

לכן אני ממליץ, קנו גבינה עם חורים.

אני גם מת על גבינה מסריחה,

ריחה מגרה את התיאבון,

רצוי שתהיה גם עם מעט עובש,

כי העובש מוסיף בריאות

ואפילו מרפא מחלות,

שהרי הוא מייצר פניצילין בגוף,

למרות היותה יקרה - היא חסכונית,

אם לוגמים עם הגבינה כוסית יין.

כאשר יושבים לידך באכילת כזו גבינה,

לא ייקחו ממנה, לא רק בגלל הריח,

אלא בגלל הגרפסים עם הסרחון,

כך שזה יצא גם מאד חסכוני

לכן אני ממליץ, קנו גבינה מסריחה.

והגבינות הלבנות, חגיגה לפה ולבטן

לא צריך ללעוס, הן נמסות בפה,

הן גם מזכירות לי שהקירות בסלון

הפכו לאפור והגיע זמן לסייד אותן,

במיוחד הקוטש, מאכל של מלכים

והחתיכות האלה שהכניסו בפנים

שיהיה גם משהו ללעוס באותו הזמן,

ויש גם למריחה ולא צריך סכין

במיוחד לילדים, שיימרח על הפנים, 

לכן אני ממליץ, קנו גבינה לבנה.

ואם נמאס לכם מכל סוגי הגבינות

כנסו לקצב הקרוב וקנו צלעות כבש.