שירים

ספר הוא כמו לידה - כן הספר הרביעי אוטוטו...יוצא לאור הצילום של אורית גפני
יום אחד בא זרע בתעלות המוליכות אל הביצית.בהגיעו אליה תפתח זו שעריה בפניו
ותאמר לו בחמימות:
"בוא,בוא אלי! יחד ניצור דבר נפלא. כזה שירעיף עלינו אושר".ויראו כי טוב.
יחד זרמו בעד שבילי תעלות היצירה, בואכה רחם הנשמה והמוח.
אלה התמלאו בהורמוני ההשראה. יצורים מיוחדים התחילו לפרות ולרבות שם.
לא בבת אחת,אחד אחרי השני, אחד נולד יעבור זמן ויבוא אחריו אחר חדש.
ולכן, נכון! ספר הוא לא בדיוק כמו לידה. רק דומה ל....
בלידה בוקע מרחם רק יצור-נולד אחד. לעתים תאומים ובאופן נדיר- שלישיה.
ברחם שבה מתהווה הספר, לא נולד רק אחד או תאומים או שלישיה.
בוודאי שלא כך הדבר בספר שירים. זה האחרון - בטרם יווצר וילבש צורה
וכריכה עוטפת - קודמות לו לידות רבות. מרחם היצירה נולד שיר אחד.
יוצא לאוויר, לא צריך הרבה תחזוקה. כל מה שהוא צריך זה שישמרו עליו.
שלא יאבד בחלל הזמן והשכחה. שיסתכלו עליו מפעם לפעם.שיבדקו אם אין מקום
לשפר אותו טיפה, לשנות קצת קצב,להחליף מילה באחרת מתאימה יותר.
בעקבותיו יבואו עוד אחד ואחריו זה - עוד אחד ועוד ו...עוד.
כל אחד מהם בא לעולם ונח בעריסתו, לא בוכה בלילות לא נושך בפטמות.
רק מבקש לא להשכח.
יום אחד אמם יולדתם פוקדת את כולם. היא אוספת את כולם ומניחה אותם ברוך
על מצע רך גדול. הם מסתכלים בה.קצת תמהים. מה קרה? מה אספת אותנו פתאום?
הרי כל אחד מאתנו הוא פרי נפרד שתלשת מרחמך ושמת במקומו?
אז מדוע בא לך לעשות אותנו לאשכול?
שירים יכולים להיות יפים מאד, אבל לא כל דבר הם יודעים.למשל שאפשר לחבר את כולם ולעשות מהם ספר.למרות זאת, לכל אחד מהם תהיה אכסניה משלו -הדף שלו.
מימינו ומשמאלו ימצאו האחים שלו.
מדוע קורה הדבר הזה? מה פתאום ספר? למה להוציאם לאור ממשכנם הפרטי הסמוי
אצל אמא שלהם? אין תשובה חד משמעית. אולי אמא - שכמו כל אמא אוהבת את הילדים שלה שהם בעיניה כמובן הכי הכי ולכן, מאד חושקת שגם אחרים יסקרו את ילדיה
רוצה לשתף את האנשים שבחוץ, חברים ואהובים אבל גם כל אחד אחר אפילו כאלה שאינה מכירה והם לא מכירים אותה. היא יודעת שהיא מעזה יתכן אף חולף בראשה הרהור:
שאולי היא משוויצה סתם. אבל מה לא תעשה אם למען ילדיה?
שהם כפי שאמרו בעיניה הם הכי הכי יפים, הכי הכי עדינים,הכי הכי נבונים
והכי הכי מותר גם לאחרים לאהוב אותם.
על כן אמא שילדה את השירים גמרה אומר לשתף אחרים בשירים שנהרו ברחמה.
היא מקווה בכל לבה כי מה שהיא אוהבת אולי יאהבו גם אחרים, קוראיהם,
כשם שהיא נהנית מהם. אולי יהנו גם אחרים.
וכמו קסם למרות שהיא משלחת את ילדי-השירה שלה אל האנשים שבחוץ.
למרות גיחתם אל העולם – בכל זאת הם נשמרים בנשמתה לבלתי היפרד מהם.
לאחר "חבלי תקווה" "מרחפת על פני הגלים" "מקצה היום עד קצה הים"
אוטוטו מגיח לעולם הספר הרביעי "כציפור חופשיה" - היום סיימתי הגהה והוא הלך להדפסה
אז את הספר שלי לא תמצאו בסטימצקי גם לא בצומת ספרים - רק בצומת החיים של אביה
ואני -
אוהבת לחוש בכל חושיי את אשר רואה, לתרגם תחושותיי הגועשות לא פעם -
למילים,לשורות לבתים.כותבת את חיי בשיריי ושיריי הם חיי כולי שירים ומקצתם שזורים בספר.
זו הסקיצה של הכריכה ..הדפים עוד לא בפנים :)

כשיגיע הספר אצלם אותו שוב

ועכשיו מתנצלת על העדרותי ועל שלא הספקתי להגיב לכל השירים הנפלאים שלכם בגלל שישבתי בבית הדפוס, עשיתי הגהה, שוב תיקנתי ושוב מחקתי :)

סופש נפלא לכולכם

תגובות