החלטה גמלה בך בפסח הזה אני רזה! צחקתי כהוגן למקרא הקטע הזה, מוכר ולא הכי חביב. משקל עודף, מעטים מאוד לא מתמודדים עם זה. וזה נקרא אקורדיון, מרזים ועולים בחזרה, מרזים שוב וחוזרים אל משקל הגוף הדי טבעי וקבוע. צדק חברכם הפרופסור, בדרך כלל חבל על המאמץ.

אני כמוך גם מתמודדת עם עודף משקל, אולי לא גדול, אבל עודף כלשהו. בכל הריון עליתי 20-30 קילוגרמים. וגם התנסיתי בכל דיאטה אפשרית. עד אשר לפני 3 שנים הצטרפתי למדיקס. בעצם המטרה הייתה לתת לי תזונה נכונה לספורט, כי המכון הזה מתעסק עם ספורטאים ואני התמכרתי לספורט על סוגיו השונים: ספינינג, פילטיס, חדר כושר שאני עושה כבר מעל 20 שנה. שם התוודעתי לראשונה למשהו שהם קוראים: Non-diet.

בתרגום חופשי: לא דיאטה.

הטענה שלהם שככל שאנחנו מונעים מעצמנו מזונות שונים, כך אנחנו כמהים לזה יותר "אחרי הדיאטה." ולמעשה, אין דבר כזה אחרי הדיאטה, כי דיאטה זו פשוט תזונה נכונה. לכן, אוכלים מהכל. גם קניידעלך וגם מצה בריי. הכל הכל. אבל מקשיבים לגוף. זה דבר שלקח לי המון זמן לסגל. להשמע לתחושת הרעב והשובע. תציירי לעצמך סקאלה מ-1 עד 10 ותתחילי לשים לב מתי את אוכלת. כלומר: לא להגיע לדרגת רעב 9-10 כי אז את מורעבת וטורפת ללא הכרה. ולא להגיע לדרגת שובע 9-10 כי אז את "מפוצצת." אם תתרגלי את זה כמה חודשים תגיעי ליכולת להקשיב לגוף שלך.

אני אישית לא מאמינה שיש דבר כזה נטייה להשמנה, אלא נטייה לא להקשיב לגוף. אני הייתי מסוגלת לסיים ארוחת ערב, ואם מישהו לידי אכל משהו מפתה הייתי מצטרפת גם אליו. המנגנון הזה של תחושת שובע ורעב, לא פעל אצלי כראוי, ליתר דיוק-לא הייתי קשובה לו. תראי אנשים רזים מטבעם הם תמיד יאמרו: אני לא רעב עכשיו אולי אחר כך, גם כשמציעים להם את המאכל שהם הכי אוהבים בעולם. ואז אנחנו מתקנאים בהם כי הם אוכלים הכל. כך נדמה לנו. אבל הם אכן אוכלים הכל ומהכל, אבל רק כשהם רעבים. אצלנו המלאים או השמנמנים המנגנון הזה לא טבעי, צריך להתאמן עליו שיחזור לתפקוד. זו המלצה אישית, מניסיון אישי. 3 שנים או יותר אני במגמת ירידה או לפחות שומרת על המשקל ואני לא מחסירה מעצמי כלום. אין בי געגוע לשום מאכל שהוא. ובפסח הזה אני אוכל גם קניידלעך וגם מצה בריי. אבל סביר שכמות מעטה. כי אני פשוט אשמע לגוף שלי כשהוא אומר: די!

אל תעשי דיאטה דרסטית מדי.

איזו התרגשות זו בוודאי. תיהני גם מהרגעים שלפני. מזל טוב יקרה ויום קסום!

חומר למחשבה אביה יקרה, רק היום בעלי הפנה את תשומת לבי למחקר חדש.

חוקרים מאוניברסיטת חיפה מצאו כי עודף משקל ואפילו השמנה אצל בנות הגיל השלישי בריאים יותר מאשר גוף רזה. ראש צוות החוקרים: "צריך לחשוב מחדש על הגדרת המשקל הבריא בקשישים"

ד"ר איתי גלפורסם:  28.03.16 , 21:27

עודף שומן בקשישים הוא לא תמיד דבר רע: מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה, מצא כי השמנת יתר אצל נשים מבוגרות מדאיגה פחות מאשר רזון. את המחקר ערכו ד"ר אולג זסלבסקי וד"ר שירה זלבר-שגיא, מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה.

המחקר כלל נשים במשקלים שונים, שענו להגדרה של "שבריריות": מדובר בתופעה רפואית המאופיינת בירידה במשקל שאינה רצונית, חולשת שרירים, תשישות, הליכה איטית ורמה נמוכה של פעילות פיזית. תופעה זה פוגעת באנשים מבוגרים רבים והיא קשורה בעלייה בסיכון למוות ולנכות. על פי ההערכות, כ-7% מהאנשים מעל גיל 65 סובלים מתופעה זו, כשאחוזים אלה הולכים וגדלים ככל שהגיל עולה.  

החוקרים בדקו נתונים על 11,070 נשים שענו לקריטריונים של גיל 65 ומעלה ושבריריות אחריהם עקבו במשך 11 שנים וחצי. המחקר כלל מידע רפואי רב הנוגע להשמנה, כולל מדד ה-BMI - body mass index - המשמש כמדד להשמנה באופן כללי, ולו שש קטגוריות שונות: תת משקל, משקל תקין, עודף משקל, השמנה דרגה 1, השמנה דרגה 2 והשמנה דרגה 3.

תת משקל יותר מסוכן

מתוצאות המחקר עולה כי שיעור התמותה בנשים מבוגרות שבריריות שסובלות מעודף משקל או מהשמנה בדרגה 1, היה נמוך ב-20% מזה של נשים מבוגרות שבריריות במשקל גוף תקין. הנשים עם שיעורי התמותה הגבוהים ביותר היו אלו שסבלו מתת משקל, פי שניים יותר ביחס לבעלות משקל תקין.

נשים הסובלות מהשמנת יתר חמורה יותר (בדרגה 2 או דרגה 3) לא היו בעלות שיעורי תמותה נמוכים יותר, אבל גם לא הראו שיעורי תמותה גבוהים ביחס אללה עם משקל תקין. נתון זה נשמר גם בקרב נשים מעשנות – כלומר, בנשים בעלות משקל עודף או השמנה דרגה אחת היו שיעורי תמותה נמוכים מאלו של נשים במשקל תקין שעישנו.

"עלינו לעשות חשיבה מחודשת בכל נושא ה-BMI אצל נשים בגיל השלישי" אמרה ד"ר זלבר שגיא. "תוצאות המחקר נוגדות את ההנחיות הרפואיות הטוענות שמשקל המוגדר כתקין לפי BMI, בכל גיל שהוא, קשור בבריאות ובתוחלת חיים טובות יותר, ולכן כדאי לשקול מחדש את ההמלצות למשקל בריא בקרב אוכלוסייה מבוגרת בכלל ושברירית בפרט".