סיור ביד ושם

בכניסה למוזיאון
האדמה נשמטה לרגלינו
שער הברזל המחיש את שהיה
מראה הקרונות הקפיאו דם
עמדנו המומים
מול ילדה קטנה
יפת מראה עם צמות ארוכות
דמותה לא מש מזכרוננו
הזדעזענו למראה צמותיה התלושות 
עדות מצמררת
ורק הבובה שרדה את הזוועה

ערמות הנעלים השרופות
לא הותירו עין יבשה
אותן הבגדים קרעו את הלב
תחפושת ילדה הותירה אותנו כואבים
בצעדים איטיים
כמו שיירת גמלים
צעדנו אל הלא נודע
חרושי פנים מבט קפוא
מה שהשכל האנושי
לא יכול להכיל

עמדנו מול אותן הזוועות
מרכינים ראש בנפש הומיה
ממאנים להאמין המקום נוגה
על קירותיו נוטפת צינה
הלב נקרע קורע את הדממה
למראה טלאי צהוב
ריח המוות נודף מהקירות
מטולטל בין דמיון למציאות

דמעה נושרת על לחי כולם דבקה
כמו שלכת בסתיו
עוד ימים יבואו בטלטלת העתיד
נוקיע את קלונו של הדור
שניגר וקפא בשאון הדו

כל הזכויות שמורות / ויקי שטמר