הֲזָּיָּה

נסים  פרנקו

הוּא הוֹזֶה אוֹדוֹתֶיהָ

אַךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שְׁמָה

עֵינָיו רָאוּ פָּנֶיהָ

מֵאָז הוּא תָּמִיד עִמָּה

לְגַלּוֹת נְתִיבֶיהָ

וְלִטְעֹום אֶת טָעֲמָה

לְנַגֵּב דִּמְעוֹתֶיהָ

לְהִישָּׂרֵף מֵחוּמָה

לֹא סִפְּרוּ לוֹ עָלֶיהָ

אַף לֹא אָמְרוּ אִם פְּנוּיָה

לֹא גִלָּה עִקְּבוֹתֶיהָ

הָזָה הָלוּם אֶת יָפְיָהּ

כָּל לַיְלָה הִיא קַיֶּמֶת

וְכָל בֹּוקֶר נְמֵסָה

עַל הַשְּׁבִיל הִיא דּוֹמֶמֶת

בֵּין צַמָּרוֹת הִיא תְּפוּסָה

כָּל רֶגַע מֵחַיֶּיהָ

הוּא כְּעָקוּד לִדְמוּתָה

אֵין חַיִּים אַחֲרֶיהָ

כִּי הוּא

יוּמַת בְּמוֹתָה.