דברי תוכחה - לבמת הדיון של גלי " ותהיו כאוד מוצל משריפה"

כשהייתי ילד וכתבתי שירים בהחבא,הייתי כה תם

להאמין בדברים שריחפו סביבי,באנשים שדיברו

דברי תוכחה,ופיהם וליבם מעולם לא היו שווים-

וחרצובות הזעם ששפעו עיניהם כגיצים הטעוני

לחשוב שיש צדק ומוסר בעולם.

וכפיתי על עצמי

להיות עצוב וקשוב וצייתן, ותייגתי עצמי בתגיות

של הילד הטוב שעומד פעם בשנה דום לזכר

הנספים בשואה, הגם שלא הפסיק לחשב

יום יום ,שעה שעה, על יגון הוריו שאיבדו שם-

כן,שם- את היקר להם מכל,וידעתי שלהעמיד פנים

עצובות בלילה ויום אחד – זה לא ממש אמיתי.

וכשבסמיכות מתעתעת מתקרב יום הזכרון השנתי,

אני מהרהר לעצמי כמה פעמים באותו יום בו

אעמד דום, ועיני ייעטפו דוק על " בן יפה נולד"-

גם אחייך למשובותי מלפני שנים כה רבות

עם החברים הנפלאים שאבדו לי  בכל מיני מלחמות.

אני לא איש של טקסים ומסדרים. הצחוק שלי

יודע לחמוק מהדמעה המתאימה :

רק שאין לו לאן.