יום הזיכרון לחללי צה"ל

    יום הזיכרון לחללי צה"ל.

                                מאת זיגי בר-אור

הארובות במקלחות פסקו להוציא עשן

וכעת דגלי ישראל מתנוססים במקומן,

נשארו רק כל הזיכרונות במוחי אי שם

זה כאילו היום, אבל לא, זה היה מזמן.

רק שבוע חלף ולפנינו עוד יום זיכרון

לזכר חיילנו הגיבורים ששילמו בדמם.

                 אל תאמר שלום.

       אל תאמר לי שלום, תאמר להתראות,
           אמרה אמא לבן ביום פקודה
         תזכור שאני סופרת את השעות,
        עד שתחזור חי ובריא מהמלחמה.

             אני יודעת שאתה בן גיבור
            ובטוחה שבקרוב אלי תחזור,

              אבל אל תסתכן יותר מדי,
             אתה מבין שאתה לי כל חיי.

            אמא, אל תדאגי יהיה בסדר,
          בכל יום ומקום אשלח לך שדר

              אומר הבן ברגע הפרידה,
              ואבוא בכל פעם לחופשה.

         אז למה הבן לא קיים ההבטחה,
          אולי שכח, אולי לא היה יכול?
         רק כשבאו הקצינים עם ההודעה,
         רק אז הבינה אמא שזה השכול.

         כבר לא נתראה, רק אומר שלום,
             שלום לתמיד ולא בחלום,
          מבטיחה את הדמעות לעצור,
           כי אני יודעת שנפלת גיבור.

 ומחר כבר נחזור לחיינו

שהרי הם נוצרו בשבילנו

ונקווה עם החיוך על פנינו.