שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת

שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת
הֵם שׁוֹכְבִים דּוּמָם
לְלֹא חַיִּים
סִיְּמוּ מִלְחַמְתָּם.
נִסְתַּיְּמוּ חַיֵּיהֶם
בְּטֶרֶם זְמַן.

צְעִירִים כָּל כָּךְ הָיוּ
תָּוֵי פְּנֵיהֶם כְּשֶׁל נְעָרִים
שְׂעַר זְקָנָם
אַךְ לֹא מִכְּבָר צִמַּח.
לְעוֹלָם לֹא יִזְדַּקְּנוּ
לְעוֹלָם יִשָּׁאֲרוּ כְּפִי שֶׁהֵם נִרְאִים
בִּתְמוּנָתָם הָאַחֲרוֹנָה
שֶׁצֻּלְמָּה וְנִתְלְתָה עַל קִיר הַסָּלוֹן,
כְּאִלּוּ הֵם עוֹד קְצָת חַיִּים
עִם הַשַּׁכּוּלִים.
וְלוּ רַק בְּאֶמְצָעוּת הַתְּמוּנָה.
הַתְּמוּנָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁצֻּלְמָּה
בְּטֶרֶם לֶכְתָּם אֵלֵי קְרָב;
בְּטֶרֶם
אֱלֹהֵי קְרָבוֹת
יִקַּחָם אֵלָיו לָרְקִיעִים.

קִבְרֵיהֶם כְּכָל קֶבֶר אַחֵר
בּוֹ נִטְמָן כָּל שֶׁהִגִּיעָה שְׁעָתוֹ.
אַךְ שְׁעָתָם הִגִּיעָה מֻקְדָּם מִדַּי
מֻקְדָּם נוֹרָא!
בְּאֹפֶן נוֹרָא בָּאָה שְׁעָתָם!
שֶׁלֹּא כְּמוֹ כָּל אֶחָד אַחֵר
אֲשֶׁר נִקְבַּר בַּמָּקוֹם שֶׁנִּבְחַר
בָּאַקְרַאי בְּבֵית הָעַלְמִין,
הֵם מְכֻנָסִּים כַּחֲבוּרָה.
שְׁכֹבֶת אַחִים-נוֹפְלִים גַּם יַחַד.
זוֹ "הַשְּׁכוּנָה" הַפְּרָטִית
שֶׁל הַהוֹלְכִים בְּטֶרֶם עֵת.
בְּטֶרֶם עֵת ...
אוּלַי אַף זָכוּ לִטְעֹם
חֹם חִבּוּקָהּ שֶׁל אוֹהֶבֶת,
בְּהִצָּמֵד בְּשָׂרָהּ הַחַם אֶל שֶׁלּוֹ.
אוּלַי אַף לֹא יְדַעוֹ אִשָּׁה.
אָדָם שֶׁלֹּא יְדַעוֹ מֵעוֹלָם אֶת חַוָּה.
נֶאֶסְפוּ אֶל חֵיק הָאֲדָמָה
תַּחַת שֶׁיָּבוֹאוּ אֶל חֵיק הָאֲהוּבָה,
וְזֶה לֹא צוֹדֵק,
זֶה בְּנִגּוּד לְדֶרֶךְ הַטֶּבַע.

הַכְּתוּבִיּוֹת עַל קִבְרָם
מְסַפְּרוֹת אוֹדוֹתָם,
וְהַכָּתוּב, כְּמוֹ פְּרָטִים בִּתְעוּדַת זֶהוּת
שֶׁחֲקוּקִים בָּאֶבֶן הַפְּרָטִית שֶׁל הַנּוֹפֵל.
מֵתִים הֵם.
וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתָּם מֵתִים גַּם הֵם
אֵצֶל הָאַחְרוֹנִים הָרוּחַ הִיא שֶׁמֵּתָה,
יְכֹלֶת הַשִּׂמְחָה הִיא שֶׁמֵּתָה
בְּלֶכֶת הָאָהוּב מֵעִמָּם.
אָמְנָם חַיִּים הֵמָּה
הַנּוֹתָרִים אַחֲרֵי,
אַךְ גַּם קְצָת אוֹ מְאֹד מֵתִים
עִם הַמֵּת.
לֹא נִשְׁכַּח אוֹתָם,
אֶת תּוֹשְׁבֵי "הַשְּׁכוּנָה",
שֶׁכְּמוֹתָהּ פְּזוּרוֹת בְּכָל בֵּית עַלְמִין.
הַלֹּא הֵן חֶלְקוֹת הַנּוֹפְלִים.

בית העלמין הצבאי בפרדס חנה -